הרהורים שעלו אצלי במהלך הדיאטה,

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/11/2001 | 16:32 | מאת: adi

שלום לכולם, אני כבר שנתיים בדיאטה. שומרת על משקלי כבר יותר מחצי שנה. במהלך התהליך הגעתי למסקנה שאני פשוט.... כן.... פשוט.... מכורה לאוכל!!!!!!!!!! הראשון שהעלה את הרעיון, הוא אחי באחת משיחותינו. אני יודעת שאתם תציעו לי ללכת לפסיכולוגים, פסיכיאטרים וכו'. אני נמצאת בקבוצת תמיכה שבה אני נשקלת ומקבלת תמיכה מהחברים והחברות (בעיקר חברות). יש לי בולמוסי אכילה (עכשיו, כמעט ולא). אם פעם הייתי זוללת ממתקים בבולמוס, אז עכשיו יש לי דברים מלוחים (שאני פחות אוהבת) ואכילה של אחד כזה תגרום לי להפסקת הבולמוס. אצל הפסיכולוג אני אתקל בשאלות כמו: מה גורם לך לבולמוס? ממתי זה התחיל (אני מכורה בערך מגיל 12)? למה קשה לך? הפסיכיאטר יטען שיש מניע פסיכופיזיולוגי (הסרוטונין במוח). בקבוצה אני יכולה להיפתח ולספר על הקשיים שמלווים אותי ולא בפני אנשי המקצוע (לא בגלל בושה). יותר קל לי לשמוע למדריכה שלי, כי אני יודעת שהיא ניסתה את העצות שלה על עצמה לפני שנתנה אותן למישהו אחר. אני יודעת שכל החיים אצטרך לבקר בקבוצה, אבל יצאתי מהתהליך מחוזקת, ואני יודעת שאם הייתי מנסה לבד (כלומר, עם דיאטנית) הייתי מתקשה לעמוד בתהליך. יש לי חוסרים תזונתיים אבל הרופאה (רופאת המשפחה שלי)אמרה שזה לא כזה משנה אם אני עוברת את התהליך עם דיאטנית או לא ובכל מקרה הייתי צריכה לעשות בדיקות. אם אני מאושרת, טוב לה. עדי

24/11/2001 | 16:39 | מאת: HERA

עדי, מצאת את הדרך שהכי טובה לך... כל הכבוד! שיהיה בהצלחה!

24/11/2001 | 16:53 | מאת: ויוי

לעדי היקרה אין כמו להאמין למישהו ,ולדבוק ביחד איתו עד להשגת המטרה. הבעת בהיגיון את השאלות שישאלו מתוך מטרה להגיע למניעייך העמוקים בקשר לאוכל והבולמוס . אולי תעזרי במישהו מיקצועי להבין זאת ולפתור את הבעיה אחת ולתמיד לכל החיים,,כי זה בכל זאת איזשהו צורך . והצורך מגיע מהראש) אני שמחה שהיתגברת ,ומחזקת ת ידייך בעמידה בזה . את שולטת בגופך וזה מה שהכי חשוב ,, שמחה ששיתפת את כל כך מקסימה , לא יצא לי לומר לך זאת כי את תמיד רק עונה ותומכת וכמעט לא נעזרת ,,, שלך באהבה ויוי

24/11/2001 | 17:47 | מאת: איתן

עדי שלום:) אני כמוך אוהב לאכול ובמיוחד מתוקים:)) ואם שואלים אותי למה? אז אני עונה כי אני רוצה ליהיות מתוק:))) אבל את האמת לא את ולא אני קובעים מה נכון ומה לא נכון. יש שני גורמים עיקריים ומשפיעים. החברה והבריאות. שניהם לא סלחנים. הבריאות. אולי עכשיו לא את ולא אני סובלים. אבל יגיע הגיל שנחטוף על הראש. יש מספיק מחלות והתקפי לב למיניהם. שאנחנו יכולים לחטוף. בקשר לחברה. את יודעת בעצמך שרוב האנשים אוהבים אוהבים אנשים רזים. לא שחיפים אבל חטובים בלי שומן. הבעיה העיקרית שלי אם מה שאמרת. זה שאת עושה "דיאטה". אני מציעה לך למחוק ולהשמיד את המוסג הזה מהלקסיקון שלך. דיאטה זה סוג של מתכון להשמנה. מי שעושה דיאטה מ ש מ י ן!!!! נקודה וכל סימן אחר אחריו. ומי שמגזים בדיאטה(אנורקסיה) עלול לגרור לעצמו גזר דין מוות או לחילופין בעיות בריאות ותיסבוכים רבים. לכן למחוק!!! כשאת הולכת לדיאטנית את לומדת מהי תזונה נכונה. תזונה נכונה זה לא לוותר על מה שאת אוהבת כולל ממתקים אלא לחשב קלוריות. להגיד אם אכלתי את זה אז את האחר אני אוכל מחר. אם פעם אחת יוצא לאכול קצת יותר באירוע מסוים זה לא נורא. תמשיכי הלאה. לספור קלוריות לפי המלצת הדיאטנית. רופאת המישפחה שלך. לפי דבריך היא די בורה בנושא הזה. או שאולי היא לא רוצה לפגוע בך. בקשר ליעוץ פסיכולוגי. השמנה זה דבר שיושב במקום כל שהוא במוח. שצועק לך שמנה שמנה. ואז את נכנעת לצעקות האלו. את האמת גם אני נכנע לזה. ואני מודה. זה הקטע שאני חלש אופי לגביו. לא מספיק להוריד במשקל. ותביני אני הורדתי כבר פעם 20 קילו בצורה מאוזנת ע"י דיאטנית. את צריכה משהו שישתיק לך את הדחף הבילתי נישלט הזה לאוכל. השמנה זה גם בעיה פסיכולוגית. ותעזבי מה שפסיכולוג ישאל אותך. אם את רוצה לרדת במשקל באמצעות תזונה נכונה. את צריכה חוץ מכושר או ספורט אחר כמובן. יעוץ פסיכולוגי. כדי להקטין את הדחף. ואת האמת אני חושב לאמץ את השיטה הזאת בעצמי בזמן הקרוב. בהצלחה איתן

24/11/2001 | 21:57 | מאת: adi

איתן, האמת? שיניתי הרגלי חיים!!!!!!! יש לי הרגלי אכילה נכונים הרבה יותר מבעבר. אני ממש לא צריכה ייעוץ פסיכולוגי כי המדריכה שלי במילא נותנת כזה. אם הייתי חושבת שאני צריכה, אז הייתי עושה את זה. בכל אופן, תודה. עדי

24/11/2001 | 22:39 | מאת: adi

איתן, רציתי להוסיף כמה דברים: 1. לפני כחודשיים היה מאמר בידיעות אחרונות שעסק בנושא דיאטות ומומחים קבעו שהגישה שאני הולכת לפיה הכי מומלצת!!!!!!!!! 2. בקבוצה שלי, יושבים רופאים בין הקהל!!!!!!!!! 3. הלכתי לדיאטנית שאין לה ממש מושג (אפילו שמץ של מושג) מה זה שמן!!!!!! היא רזה מטבעה, ומתנשאת כלפיי. צר לי להגיד את זה, אבל אני יודעת לספור קלוריות בדיוק כמו הדיאטנית שאליה הלכתי. יש לי חברה שלומדת להיות דיאטנית וראיתי את תוכנית הלימודים שלהן. אין להן בתוכנית שום דבר שאומר להן: תתנסו בתהליך!!!!!!!!! אומרים להן שהתהליך קשה, אז הן חושבות שזה רק בהתחלה קשה. היא אמרה לי שעליי לוותר על המיונז ובתכל'ס זה הדבר היחידי שאני אוכלת בתור מנת שומן. אני יודעת שזה לא בריא וגם המדריכה שלי לא ממש ממליצה, אבל רק עם זה הצלחתי להחזיק מעמד!!!!!!! 4. יש אצלנו (בקבוצות אחרות) גם דיאטניות שיושבות בין הקהל. אני חושבת שזה נותן להן המון כלים להבין את המטופלים. 5. הרופאה שלי, היא ממש לא בורה!!!!!!!! וזה גם לא הקטע שהיא לא רוצה לפגוע בי. להיפך!!!!!! זה מראה על פתיחות. היא כמובן, ראתה את התפריטים, והבינה מזה מה הולך פה. כמובן שאני במעקב, אחת לחצי שנה. עדי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית