חוסר שלווה

שלום לכולם! פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום שלכם(המליצו לי עליו) יש לי המון בעיות. אבל כרגע מציקה לי השאלה שמיותמת מתשובה. מדוע מאז שאני זוכרת את עצמי לא זכיתי לשלווה אמיתית. אם לא כואב לי ריגשית ונפשית כואב לי פיסית. לא נוח לי עם עצמי גופנית. אני לא רגועה.(למרות שכלפי חוץ אני נראית שיא השלווה ואף מתקנאים בי על כך לשווא) אני כבר שנים חיה עם כדורי הרגעה. ועתה אני לוקחת קלונקס ואפקסור לדכאון. ניסיתי יוגה ומדיטציה ולא עזר. אני מסוגלת להגיע להרפייה מלאה(גופנית) רק כשאני לוקחת מספיק כדורי הרגעה. אני בת 50. האם אין לי תקווה יותר ורק המוות יביא לי שלווה????שכחתי לציין ששנים אני בטיפול(עם הפסקות והחלפת מטפלים)

שלום רב לגבי שאיפתך לשלווה: בהחלט יתכן כי מדובר במיצוי מה שהרפואה והפסיכולוגיה מסוגלים לתת לך, וכי במקביל לשימור הקשר עם המטפלים שלך, תנקטי בצעדים של שינוי אורח חיים. אנשי מקצוע רבים, כמוני, סבורים כי ניתן לסייע לאנשים להגיע ל "רוגע" (בהשוואה למתח, חרדה, וכו') - אבל ל "שלוות חיים" מגיעים מאורח חיים. אם תקבלי את הכיוון הזה, טוב יהיה אם תעזרי בהכוונה מקצועית לגבי השינוי שאפשרי וכדאי לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מיקי, שאלת שאלה מצויינת, שרבים פה מתחבטים בה - האם רק המוות יביא שלווה? אני, אישית, לא רואה במוות כפתרון, אלא כאופציה היחידה שנותרה.... בסה"כ, למות בעודך בחיים זה דבר קשה... אני מתה - רגשית - כבר המון זמן... יש ימים קצת פחות גרועים, שבהם המוות סתם נראה כמו... פרס (?) שמגיע, אבל צריך להיות ראויים לו. אני לא רואה את המוות כעונש בשום מקרה, גם לא כפתרון... אלא יותר כסיום הולם למשהו דפוק לחלוטין... אבל לא בשביל זה הגעת לכאן, אלא בשביל למצוא פתרונות יותר "שפויים" (אני חושבת, תקני אותי אם אני טועה). ולכן את הרעיונות ה"שפויים" יותר אשאיר לאחרים - אין לי, כרגע, כאלה...