אחי

שלום , אפרט בקצרה שכן הסיפור דיי ארוך . יש לי אח בגיל ההתבגרות ( 15.5 ) , אשר סובל מחרדה פסיכוטית ואשר וייתכן מאוד שבאה כתוצאה מטראומה לא קלה לפני כשנה וחצי . מקבל סרוקסט ואתמול קיבל גם להוסיף מינון נמוך של ליגאטלין ( משהו כזה -אינני זוכרת ). הבעיה היא שבזמנים מסויימים הוא אינורוצה שידברו איתו או עליו וזה יכול להיות שניות אחרי ששוחחת איתו על משהו - ז"א לא צפוי . ובמידה ואתה לא מקשיב לו הוא שובר דברים ובמקרים חמורים יותר אף מגיע לידי אלימות ( צביטות בזרועות הידיים או בעיטות ) . כשהוא רגוע יותר ואתה שואל אותו למה זה קורה הוא טוען שייש לו פחדים ושהוא מרגיש גם דפיקות לב חזקות . הטראומה שדיברתי עליה קודם קרתה היות ואנחנו , אמי ואחי ואני הזמנו פסיכיאטר שקבע שייש לקחתו בכפיה באמבולנס ומאוחר יותר אף היה בדרך של תרמית במח' פתוחה . הפחד שלו מובן לי וזה קיים אך ורק במסגרת הבית . מחוץ לבית הוא ילד טוב , מצטיין בלימודיו . אין לי מושג מה לעשות , האם לחכות ולראות מה יהיו תוצאות הטיפול התרופתי ? מה דעתך ? אני יודעת כי ייתכן והוא איבד בטחון בסביבתנו עקב הטראומה הזו ומכאן הפחד שייש לו - אז איך עוזרים לו ? מאוד מודה על התייחסות רצינית וכנה , האחות .

איך עושים דבר כזה ועוד לאח שלך?? אני קורא את זה וכולי רועד מעצבים גרמתם לו ללטראומה שזה נזק לכל החיים ראבאק הילד בן 15....כבר כדורים באלאגנים מסכן הוא סובל מפוסט טראומה אין לו מנוח לטראומה כי פוסט טראומטים הביית שלהם זה המקום הבטוח והמרגיע ואצלו הביית מזכיר לו את הטראומה אפילו אין לך ולאמא שלך שמץ של מושג מה עובר עליו..אלו חרדות הוא עובר את יודעת כשזה קורה בצבא תובעים את משרד הבטחון כשזה קורה באזרחות תובעים את ביטוח לאומי קיימים מוסדות עמותות לנפגעים זה לא צחוק משפחות מתפרקות אנשים מתאשפזים אני לא יכול להמשיך אני פשוט רותח1אני בן 40 וחטפתי פוסט טראומה לפני 10 שנים לפחות אני מתנחם שחייתי כמו בנאדם עד גיל 30 ראבק להתחיל אם זה בגיל ?????15

אני קצת מסכימה עם אור, למרות שזה תלוי בנסיבות. אני לא יודעת למה הוזמן האמבולנס והפסיכיאטר מבלי שדיברתם קודם לכן עם הנער. אני מסכימה עם כך שהבית אמור להיות הסביבה הבטוחה לאחיך, ועכשיו-זוהי הסביבה שמאיימת עליו. זה חמור מאוד לדעתי. מה שעוד מטריד אותי, היא למה הוא נשאר לחיות בבית אם זה המקום שגורם לחרדות?? היה מתבקש שאני אומר שלדעתי צריך להשאירו בבית כדי שיתמודד עם הפחדים, אבל מצטערת, לדעתי כדאי שיטופל כראוי, ולא עם אנשים שגרמו לו לטראומה הזו, בכך שעשיתם את מה שעשיתם. עוד דבר: אני מבינה בהחלט למה הוא אינו רוצה לדבר איתכם. הוא מרגיש מאוים על-ידכם. אתם גרמתם לו להשפלה פעם אחת, סביר להניח שהוא יפחד מכך פעם נוספת ולא יאמין בכם. בהצלחה בהמשך. אל תקטינו ראש ממצבו.