שאלה לד"ר אבני בנושא סכיזופרניה

ד"ר אבני שלום רב, השאלה שאני שואלת מתייחסת לאדם קרוב לי ואודה לתשובתך, אותו אדם, נער בן 18, סבל (לפי אבחנת פסיכולוגים ופסיכיאטרים) מלחצים רבים אשר הביאו להתמוטטותו הנפשית שהוגדרה על ידם כסכיזופרניה. מהיותי קרובה לנער יכולתי לאפיין את תסמיניו באדישות לסובב אותו ובהרגשת קיפוח וכי כולם מסתכלים עליו בעיין שלילית, אולם לא אופיינו אצלו סימנים נוספים כמו דמיונות, שמיעת קולות וכו'. בעצת הפסיכיאטרים הוחלט לתת לנער תרופות פסיכיאטריות מסוג "ויברקסה", ואכן חל שיפור במצבו. הבעיה העיקרית הינה כי משום מה החליט הנער להפסיק ליטול את התרופות והתגובות לכך היו התפרצויות זעם שלו שהפכו אותו למסוכן לסביבה וגרמו לאישפוזו. לאחר האישפוז, שב הנער ליטול את אותם הכדורים אולם מצבו הנפשי שב להיות זהה לזה של לפני התרופה קרי- אדישות וחוסר רצון לעשות דבר מה. מטרידים אותי שני דברים: הראשון, האם לא היתה זו טעות מלכתיחלה לתת לו את התרופות, שהרי כעת הוא מכור להן ובלעדיהן הופך למסוכן לסביבה, כאשר מנגד אין כעת כל שיפור במצבו. שנית, האם ניתן להיגמל מהתרופות או שהמשמעות היא כי יהא עליו ליטול אותן כל חייו? תודה, עדי

עדי שלום התרופות אינן מעוררות התמכרות העובדה שבהפסקתן מצבו ירד מעוררת דאגה יחד עם זאת איני מאבחן אדם לעולם בלי לדבר עמו ולקבל את כל הפרטים כך שאם יש לכם ספקות מומלץ להבדק ולקבל חוות דעת נוספת הפסקה של תרופות ללא שקול דעת עלולה להיות מסוכנת אם הוא זקוק לתרופות בהצלחה עמי

קודם כל תודה, שנית, רק כדי לודא כי הבנתי נכונה: האם משמעות התשובה שלך היא כי יתכן ובעתיד אותו נער לא יהיה זקוק לתרופות ויוכל לתפקד בלעדיהן? אני שואלת כי מהרשמים מבית החולים, ובכלל לדעתי הדיעה הרווחת בציבור היא כי המחלה הינה כרונית (גם אם הינה כתוצאה מתגובה לארועים מסויימים כגון לחץ) ומכאן כי גם השימוש בתרופות הוא "לכל החיים". עדי