שכול של חבר איך להתמודד?

יש לי חבר.....הכל היה מדהים ביננו אבל לפני חודש אביו נפטר מדום לב בצורה פתאומית. חבר שלי בן 20 ומאוד קשןר היה לאביו. מאז שזה קרה הוא פשוט מרחיק אותי ממנו. הוא מתייחס אלי בזלזול בקושי מתקשר ומעליב אותי. הוא לא רצה שאבוא להלוויה וגם לא לשבעה. כאשר ניסיתי לסיים את הקשר שגורם לי סבל רב הוא התחנן שלא אעזוב אותו,אבל מצד שני אמר לחבריו שאין לו עצבים אליי.כששוב עבר שבוע בלי לשמוע ממנו אמרתי לו שאני רוצה שניפרד,הוא אמר לי שאני אגוצנטרית,שהוא רוצה אותי אבל הוא לא מסוגל להיות כמו פעם.אני לא רוצה לעזוב אותו אבל אני לא יכולהיותר עם היחס הזה.אני מתוסכלתממנו אבל יודעת שהוא סובל. הוא לא נותן לי להתקרב מה לעשות????????????????????

יקירתי, בת כמה את? עד כמה את רצינית ביחס לחבר הזה? יש עוד כמה שאלות שעולות בדעתי כרגע, אבל אין מקום לכולן. ההתיחסות של חברך אליך בשעת משבר, עם כל הכאב וההבנה למצבו, נותנות אינדיקציה מסוימת ליכולת ההתמודדות שלו ברגעים קשים. תחשבי טוב אם זה מה שאת רוצה. ובאשר אליו- הוא בהחלט עובר דברים לא פשוטים, וכדאי שיפנה לאיש מקצוע. בהצלחה!

פסיכולוגית... אני בת 19 ויותר מהכל אני רוצה לעזור לו וגם לעצמי. אני פשוט לא יודעת איך להתנהג....... אולי את יכולה לייעץ לי מה עליי לעשות.......לא אכפת לי שלא נהיה חברים אבל איך אוכל להתקרב אליו אם בכלל?הוא רע אליי ומפחיד אותי אני רוצה לעזור לו........וגם לעצמי.....

פסיכולוגית... אני בת 19 ויותר מהכל אני רוצה לעזור לו וגם לעצמי. אני פשוט לא יודעת איך להתנהג....... אולי את יכולה לייעץ לי מה עליי לעשות.......לא אכפת לי שלא נהיה חברים אבל איך אוכל להתקרב אליו אם בכלל?הוא רע אליי ומפחיד אותי אני רוצה לעזור לו........וגם לעצמי..... אני צריכה אותו כמה שזה נשמע פאתטי........

לפסיכולוגית שלום רב, אני מברכת את השתתפותך בפורום. ככל שיותר אנשי מקצוע ישתתפו בפורום, כך הפונים ייזכו לחוות דעת מגוונות ואמינות. בתקווה לראותך גם בהמשך, בברכה, טלי פרידמן

שלום אלמונית מוות פתאומי של אדם חשוב מהווה נקודת התחלה לתהליך ששמו א ב ל תהליך זה מתאפיין בשלבים מוכרים שלב ראשון של שוק וחוסר אמון - שלב זה של כאב חזק מתאפיין בשינויים בהתנהגות ובאישיות שלב שני הוא שלב ההכחשה לפעמים מתנהגים כאילו האדם לא מת - לפעמים יש הכללה גם ביחס לאנשים אחרים עם שינויים קיצוניים בהתיחסות אילהם שלב שלישי הוא שלב הכעס - כועסים וזה יוצא על כל מי שליד האדם המתאבל שלב שלישי הוא שלב הדיכאון בו עלול להתפתח דיכאון קליני - חוסר חשק - עצבות וירידה בתפקוד שלב אחרון הוא שלב ההשלמה ובו האדם מסיים את האבל וחוזר לעצמו התהליך בכללותו נמשך שנה שלמה - כל חג או ארוע מישפחתי גורם להחמרה זמנית בד"כ השלבים מופיעים בעירבוביה - אצל החבר שלך יש כעת סימנים רבים לשלב הכעס וזה טביעי אין מה לעשות - תהליך האבל חייו לקראת - כל הנידרש זה תמיכה - בטוח שלא מומלץ להוסיף גורמי דחק כגון איומים בפרידה ודרישה להחליט החלטות קשות את צריכה להחליט אם את רוצה להיות איתו עלייך לסבול את תהליך האבל - לתת לו את הזמן - את יכולה להתנתק ממנו ולחקות הוא כבר יבקש את קירבתך - אם את לא מעונינת ורוצה להפסיק את הקשר - הוא יחווה עוד אובדן ועוד אבל (הפעם עלייך) - בד"כ אם אין בעיות נפשיות והאישיות חזקה אנשים מתגברים על גורמי דחק אלו בהצלחה אלמונית בת 19 - את עוד צעירה אבל כבר רואה שהחיים זה לא פיקניק

אלמונית שלום רב, אני מסכימה עם דבריו של ד"ר פלד. תהליך עיבוד האבל, הוא תהליך מורכב וקשה עבור המתאבל. כמו כן לא פעם בשל המורכבות הנפשית הקשורה לתהליך, אנו עדים לשינוי התנהגותי אצל האדם. כך גם ככל הנראה אצל חברך. בדרך כלל האדם "מתעשת" אחרי תקופה מסויימת (אפילו שנה), ולומד לחיות עם האובדן. השאלה כעת היא אם יש לך את הסבלנות, היכולת והרצון להיות לצידו במצבו הנוכחי. חברך זקוק כעת לתמיכה, כמעט ללא תנאים מגבילים. אולם עליך לשמור גם על עצמך, ולא לתת לאובדן שלו, להשתלט על חייך. את מספרת שהוא מתנהג אליך רע, ואת סובלת. עליך לחשוב בינך לבין עצמך האם את מוכנה "להיות שם בשבילו" אפילו במחיר של הויתור שלך על האהבה שהיתה לפני המשבר ולחכות ולראות לאן הדברם יתפתחו, או מאידך לקום ולעזוב אך להתמיד בהחלטתך, כיון שהתנהגות ה"יו-יו" לא תועיל לך או לחברך. זו בוודאי לא החלטה פשוטה, אך עליך להחליט. גם לחוסר ההחלטה שלך, לתחושת הסבל שלך, ולפחד של חברך שמא תנטשי אותו בכל רגע נתון, יש השפעה לא טובה על הקשר. בברכה, טלי פרידמן