האם אפשר להתמכר לכאב?

קראתי שאנשים שנוהגים לחתוך את עצמם יכולים להתמכר לכך, הן התמכרות נפשית הן התמכרות פיזית בשל הבתא-אנדורפינים המופרשים בעת החיתוך. בילדותי הייתי ילדה מוכה. שתי שאלות לי אליכם: האם קיימת הפרשת בתא-אנדורפינים גם בשעת הכאה "חצי"סבירה (דהיינו בלי חתכים ופגיעות המצריכות טיפול רפואי). אם כן, האם אפשר להסביר בכך את הצורך הפיזי כמעט לחוות כאב, צורך שאני חשה כיום - 14 שנה "אחרי".

לא מתמכרים לכאב הצורך שלך נובעה מסיבות פסיכולוגיות את יכולה לברר אותם בשיחות עם פסיכולוג בהצלחה

התמכרות היא לא להכאב... החיתוך הוא מעיין "הפניית כעס כלפי העצמי".... ולכם כל פעם שתיכעסי,הדרך החידה "שתידעי" להתמודד עם הכעס הוא להפנות אותו כלפייך... פסיכולג,יודע לעזור במיקרים כאלב,ואני מאחל לך הצלחה :-) אופיר נ"ב אני לא חושב שיש כזה הכאה :"חצי" סבירה...כי אין כזה דבר הכאה סבירה

אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי... התמכרות היא לא להכאב... החיתוך הוא מעיין "הפניית כעס כלפי העצמי".... ולכם כל פעם שתיכעסי,הדרך החידה "שתידעי" להתמודד עם הכעס הוא להפנות אותו כלפייך... פסיכולג,יודע לעזור במיקרים כאלב,ואני מאחל לך הצלחה :-) אופיר נ"ב אני לא חושב שיש כזה הכאה :"חצי" סבירה...כי אין כזה דבר הכאה סבירה

אופיר הרחקת לכת... "הפניית כעס כלפי עצמי"?????? אולי זו תשובה שמתאימה לך, אבל לא לכל אחד. עצם העובדה שאתה כותב שאתה לא איש מקצוע, לא מורידה מערך תשובותיך. מתייחסים לדבריך ברצינות, אז נא לשמור על כללים בסיסיים של לא להתיימר לאבחן ולתת דיאגנוזות! היזהר בלשונך ובאבחנותיך!! בברכה, טלי פרידמן

לשואלת שלום רב, "התמכרות לכאב" זהו שם קצת גדול ולא מדויק. אין בספרות המקצועית מונח שכזה (כפי הידוע לי) אולם בשנים האחרונות נתגלתה תופעה אצל אנשים מסויימים שחותכים את עצמם, מכבים על עצמם סיגריות וכו' לא בצורה שמסכנת אותם עד כדי מוות. ההסבר לתופעה הוא בעיקר נפשי, ונסיון לענות על צורך נפשי כלשהו (שאצל כל אדם זהו צורך נפשי אחר!), וכמו כן מתלווה לזה תחושה פזיולוגית של שיחרור חומרים מסויימים מרגיעים במוח, שתורמים לתחושה של רגיעה לאחר הפציעה העצמית. להערכתי, עליך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי בהקדם. זוהי תופעה מורכבת, הגורמת להרס עצמי חמור (כולל גופני: צלקות וכו'). גם עובדת היותך ילדה מוכה לשעבר, אינו מקל עליך את החיים בוודאי, ואפילו רק בשל העובדה המצערת הזו, הייתי מפנה אותך לטיפול. לגבי הקשר בין היותך ילדה מוכה בעבר לבין השימוש בפציעה עצמית, קשה לומר. את התשובות הללו תוכלי לקבל במהלך הטיפול הפסיכותרפויטי, והעלאת התכנים השונים. אם את זקוקה להמלצות לטיפול, את יכולה לפנות אליי ואנסה לסייע (פרטיי בכרטיס האישי, ע"י הקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

אני כבר בטיפול פסיכולוגי, וחלק גדול מהתחושות שלי ומהסיבות להן כבר ברור לי (ולמטפלת שלי) במידה לא מבוטלת. בשאלה שלי התמקדתי בהיבט הפיזיולוגי בלבד: האם תיתכן הפרשת בתא-אדרופינים גם במכות שאינן פוצעות ממש (והכוונה לפצעים פיזיים בלבד)? תודה על תשובותיכם.

שאלה מצוינת. יש לי אותה בעיה מפעם לפעם {כל חודשיים} אני עושה לעצמי חתכים בידיים בעזרת סכין יפני, אני לא יודע מדוע אני עושה זאת אך אני חש דחף לעשות זאת. הבעיה הזאת מבלבלת אותי ומבהילה מאוד את האנשים שרואים את החתכים, אני רוצה לציין שאני לא עושה זאת על מנת למשוך צומת לב, אני לובש חולצות עם שרוולים ארוכים. אני רוצה לדעת למה אני מזיק לעצמי.

תיראי את הקישור ששלחתי ללטלי,זה מאמר מעניין...... אם תוכל תיקרא גם את המאר,שהצעתי לטלי....הוא מסביר מבחינה דינמאית... אבל הכי חשוב,ליפנות לטיפול פסיכולגי אופיר

לאורי שלום רב, כפי שהמלצתי ל"שואלת", אני ממליצה גם לך לפנות לטיפול. תופעת הפגיעה העצמית הינה תופעה מורכבת, שהסיבות לה רבות. תוכל לגלות את הסיבות שגורמות לך לפעול בדרך זו בתוך תהליך טיפולי. אל תנסה להתעלם מהתופעה. עליך לטפל בה. חבל שתמשיך לסבול. בברכה, טלי פרידמן

אני נותן לך תשובה אין התמכרות פיסיולוגית להכאות יש התמכרות (אנדורפינים ) לריגושים במישור הביולוגי פיסיולוגי הסיבה לפציעה עצמית לא ידועה - ולכן רוב ההסברים שייכים לתאוריות פסיכולוגיות למינהם

אני מתנצלת על הנדנוד, אבל מכיוון שזה ממש עקרוני עבורי, אני חייבת לשאול. כתבת שהאנדורפינים ממכרים לריגוש. לפי מה שקראתי מדובר במעין "משכך כאבים" שהגוף מפריש. האין זה ההפך מריגוש? האם תוכל להסביר בדיוק איזו התמכרות פיזיולוגית יכולה להיווצר במצב של הכאה חוזרת ונשנית?