חרדה

דר' שלום אני נמצאת בביתי שבשרון, ובעלי מספר שיש התראה על מחבלים באיזור שלנו. אנחנו גרים בפנמיה והאיזור שלנו מאוד אטרקטיבי לפיגוע, ניתן לשמוע מסוק מרחף לא ממש מעלינו אבל קרוב. נעליתי את התרסים, את החלונות (חוץ מאחד שלא ניתן לנעול) וקשרנו את הכלב בקירבת הבית. אנחנו גרים ממש ליד הגדר. יש לנו שני ילדים צעירים ואני חרדה לשלומם. לא לחשוב על הסיכון שאנו נמצאים בו, נראה לי מוזר ובלתי אפשרי. מה לעשות? אני חשה חסרת אונים. אין לנו סורגים על הבית או כלי נשק - לא שזה היה עוזר בהכרך, ואני מרגישה חסרת אונים.

שרון כתב/ה: > > דר' שלום > אני נמצאת בביתי שבשרון, ובעלי מספר שיש התראה על מחבלים באיזור > שלנו. אנחנו גרים בפנמיה והאיזור שלנו מאוד אטרקטיבי לפיגוע, ניתן > לשמוע מסוק מרחף לא ממש מעלינו אבל קרוב. נעליתי את התרסים, את > החלונות (חוץ מאחד שלא ניתן לנעול) וקשרנו את הכלב בקירבת הבית. > אנחנו גרים ממש ליד הגדר. יש לנו שני ילדים צעירים ואני חרדה > לשלומם. > לא לחשוב על הסיכון שאנו נמצאים בו, נראה לי מוזר ובלתי אפשרי. מה > לעשות? אני חשה חסרת אונים. אין לנו סורגים על הבית או כלי נשק - > לא שזה היה עוזר בהכרך, ואני מרגישה חסרת אונים.

אני מוכן לבוא לשמור עליך.....וגם על הכלב!!!!

שרון כתב/ה: > > דר' שלום > אני נמצאת בביתי שבשרון, ובעלי מספר שיש התראה על מחבלים באיזור > שלנו. אנחנו גרים בפנמיה והאיזור שלנו מאוד אטרקטיבי לפיגוע, ניתן > לשמוע מסוק מרחף לא ממש מעלינו אבל קרוב. נעליתי את התרסים, את > החלונות (חוץ מאחד שלא ניתן לנעול) וקשרנו את הכלב בקירבת הבית. > אנחנו גרים ממש ליד הגדר. יש לנו שני ילדים צעירים ואני חרדה > לשלומם. > לא לחשוב על הסיכון שאנו נמצאים בו, נראה לי מוזר ובלתי אפשרי. מה > לעשות? אני חשה חסרת אונים. אין לנו סורגים על הבית או כלי נשק - > לא שזה היה עוזר בהכרך, ואני מרגישה חסרת אונים.

ברוכה הבאה למזרח התיכון, זה לא שאני כועסת עלייך אישית - ואני יודעת שזה לא פורום פוליטי. ואולי בכלל את ימנית. . . אבל יש להודעה הזו גם ערך תרפיוטי. אני חושבת שהיתה התנכרות של ה"צפוניים ו"ההוד השרוניים" במשך כל השנים הללו שאנחנו הירושלמים והמתנחלים התפוצצנו ונורינו יום יום ואתם . . . אתם דיברתם על שלום - והפקרתם אותנו להיות קרבנות השלום. ופרס עדיין מחפש את הזקן של ערפאת אפילו במסדרון כדי לנשק אותו. בכביש לידנו נהרגו כבר יותר אנשים משאני יכולה לספור. ובכביש בצד השני התפוצץ אוטובוס בדרכו לאוניברסיטה. ואני לא חרדה אני כבר משתעממת מלהיות חרדה! אז רק שתדעי שאני בלי רעש של מסוק לא נרדמת - התרגלתי. אני יודעת שזה מגעיל אבל זו האמת ! באיזה שהוא מקום אני כותבת דברים שלא הייתי מעיזה לומר לך בפרצוף אני באמת מגעילה - אני יודעת. ומכיוון שאנחנו אחיות אם נירצה ואם לא (כרגע לא הייתי רוצה להיות אחותי). אז אני אומר לך מהו הפיתרון לבעייה . או שפשוט תתרגלו לזה ! או שתתפקחו - ונפתור את הבעייה הערבית כמו שארה"ב הייתה עושה. וכך בעיות החרדה יעלמו. בבקשה אל תקחי הודעה זו באופן אישי!!! מצטערת .

שלום רב, כולנו מרגישים, הרבה יותר מאשר לפעמים, שאו שהמצב משוגע, או שאנחנו. וזו הרגשה נכונה, שתואמת את המציאות של ההתראות הספציפיות. ומה שאפשר לעשות, כדי לחזור לשפיות, וככל האפשר לשיגרה, זה מאד קרוב למה שאת עשית: לעשות את מה שבשליטה שלך, שיש לו סיכוי לצמצם סיכונים. יחד עם זאת, כדאי לזכור כי להסתגרות מוחלטת יש אפקט מבהיל ומפחיד לכשעצמו, כך שבמידת הזהירות הראויה, כן ראוי וחיוני לצאת, כולל עם הילדים, לאזורים שיש בהם עוד אנשים, ואשר השהות שם נעימה ומאפשרת תחושת רוגע ובילוי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שרון שלום לצערי את "נמצאת בחברה טובה" מאחר ובתקופה האחרונה החמרת המצב הבטחוני בארץ ובעולם גורמים לעליה עצומה במצבי לחץ ופניה רבה לטיפול בשל כך. חלק ממה שאת מרגישה הוא מרכיב טבעי וסביר. עם זאת, הדבר אינו מנחם כאשר הלחץ פוגע באיכות חייך. במידה ואת מרגישה שהדבר הופך לבלתי נסבל יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי מתאים כדי ללמוד מיומנויות של רגיעה והורדת לחץ. שימוש בהיפנוזה ובשיטת EMDR עשוי להועיל למצבים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן