לחץ ועצבנות אצל ילד בן 13.5 -פעם שנייה

שלום רב. לצערי דלגתם על פנייתי ולא התייחסתם אליה. אני פונה שוב ומבקשת התייחסותכם. בני הוא בן 13 וחצי. ילד מקובל מאד בכיתה. תלמיד מצטיין. אינו סובל מבעיות מיוחדות. הבן הבכור במשפחה. קצת לפני תום החופש הגדול התחיל אצלו חוסר שקט שהתבטא בתחילה בבכי, בהרגשה של עצב. הוא הסביר לנו שחולפות לו המון מחשבות בראש - הנה הוא כבר גדול ועוד מעט יעזוב אותנו והוא לא רוצה לעזוב אותנו; חושב על דברים שקראו לו שהוא עשה ואולי היה צריך לעשות אחרת וכו'. חשבנו שיש לו איה שהם חרדות מתחילת הלימודים אבל גם לאחר שהלימודים התחילו החרדות המשיכו והחלו להתלוות אליהם מתיחות רבה שמתבטאת היום בהתפרצויות זעם המביעות תיסכול וכעס. כאשר הוא נכנס ללחץ הוא מתפרץ בצעקות, בכי, כעס, כועס בעיקר עלינו אבל גם על עצמו "למה זה קורה לי?" חוסר שקט וכו. לכל אורך הדרך הוא מבקש שיעזרו לו. הוא מבין שמשהו עובר עליו ומבקש שיתנו לו עזרה. שבוע לפני תחילת הלימודים הוא התחיל ללכת לפסיכולוגית - פסיכוטרפסטית פעם בשבוע. הוא מקפיד ללכת אליה וטוען שהמפגשים איתה עוזרים לו. הוא אינו לוקח תרופות משום סוג. מצבי הלחץ והכעס אינם כל הזמן וישנם ימים שבהם הוא מתנהג כפי שהיה לפני התקופה הקשה. בחברה הוא ממשיך להיות מקובל מאד והתפרצויות הכעס הם רק בבית. בלימודים מורגש חוסר שקט, חוסר ריכוז דבר שבחלט פוגע בו והוא אף מביע זאת. האם ניתן לעשות יותר על מנת להרגיעו? האם השיחות עם הפסיכולוגית ואף עם יועצת בית-הספר תוכלנה, בסופו של דבר, להוציא אותו מהמצב שבו הוא נמצא כעת? האם ישנם תרגילי הרפייה שכדאי ורצוי ללמדו? אנו מאד מתוסכלים וקשה לנו לראות אותו סובל. בתודה מראש.

טליה, נשמע שבנך התחיל את גיל ההתבגרות... העקרון בטיפול פסיכותרפויטי הוא אורך רוח והרבה סבלנות, בעיקר אם הבן טוען שזה עוזר לו... נראה גם, שהוא מודע למצוקה שלו ומוכן להשקיע... זה צעד חשוב. תנסו לשתף גם את היועצת, שיכולה לסייע בבי"ס בתחום הלימודי. HERA.

טליה שלום רב, מצטערת על העיכוב בתשובה. ראשית, נראה לי שעשיתם את הדבר הנכון כששלחתם את הבן לטיפול. נראה שאכן זה עשוי לעזור לו. העיצה שלי היא להתייעץ עם המטפלת של הבן, ולבדוק איתה אם היא חושבת שיש צורך להוסיף עוד משהו, כמו טיפול תרופתי או כל דבר אחר. ייתכן וכדאי לכם לשקול ללכת לייעוץ הורים בנוגע להתמודדות עם המשבר של הבן, וזה עשוי לעזור לכולכם לעבור את התקופה הקשה הזו. בנך עכשיו בגיל ההתבגרות, שזהו גיל קשה לילד עצמו ולסביבתו הקרובה. מה שמעודד בכל העניין הוא שהגיל הזה עובר יום אחד... :) שיהיה לך הרבה נחת, טלי פרידמן