מעצורים ריגשיים-דחוף!

האמת...אני לא יודעת איך להתחיל אבל... במשך כל חיי אני ביקורתית כלפי עצמי ואם אני לא עושה דברים בצורה הכי יצירתית ומיוחדת אז אני מחמירה עם עצמי. יש לי גם בעיה שאני "אוהבת" להתמודד עם מה שמסובך וקשה לי להבין את הפשוט ולכן כל מה שאני עושה צריך להיות מתוחכם וכאשר אני מתבקשת לעשות משהו פשוט...זה מסובך לי. בעקבות בעיה זו יש לי מעצור בכל מה שאני עושה כשאני מרגישה שבעצם בפנים יש המון דברים ורעיונות שרוצים "להתפרץ". הדבר מקשה עליי וגורם לי למצבי רוח. דוגמא: אני מתעסקת בציור אבל מרגישה מחסום מול הדף אם אין לי רעיון מתוחכם ולא תמיד יש לי באותו הרגע...מה שלא קשה ומסובך לא שווה הרבה...ואז נוצר מצב של תיסכול ושל חוסר מעש ששוב מוביל לתיסכול... מה לעשות???

מירב שלום רב, לכל אחד יש רצון מסוים להיות מיוחד, אחר, שונה. יחד עם זאת, לא שונה מדיי, כדי לא להיות בצד החברה, בשוליים. הקונפליקט הזה בין להיות מיוחד לבין להיות שונה, קיצוני, במובן השלילי, מביא אותנו לכדי הביקורת העצמית. אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן, האם פעלנו כראוי, האם התגובה שלנו היתה תואמת לסיטואציה, מה יחשבו על מה שאמרתי, מה יחשבו על מה שיצרתי...וכך הלאה. הבדיקה העצמית הזו היא היא הביקורת העצמית, שמכוונת אותנו לכלל פעולה. לעיתים הביקורת הזו נוקשה כל כך עד שהיא מגבילה אותנו, את פעילותנו, את חיינו. מדברייך עולה כי אצלך הביקורת הפנימית מייסרת אותך, עד כדי חוסר פעילות, או פעילות מועטה, בעיקר (או שלא בעיקר) בתחום היצירתי. הבעיה שאת מעלה שכיחה, אך לא כולם מוכנים "להודות" בה, וממשיכים לסבול עם עצמם הרבה שנים. האומץ שלך, הצורה בה את מנסחת את דברייך, הם שעשויים לעזור לך להתמודד עם הבקורת הזו. אני ממליצה בחום על טיפול פסיכותרפויטי, ואולי אף טיפול באומנויות, בין אם אומנויות פלסטיות, תנועה, מוסיקה או כל דבר אחר. טיפול עשוי לתרום לך הרבה, ולסייע לך להתמודד עם הביקורתיות הכל כך מתישה ומגבילה הזו... אם את מעוניינת בעזרה במציאת מטפל, את יכולה לשלוח לי אימייל, ואנסה לעזור. שבוע טוב, טלי פרידמן

טלי שלום, קודם כל, ברצוני להודות לך על המענה המהיר... שנית, ראיתי שבאמת הבנת איך אני מרגישה ובאמת ברצוני לקבל ממך המלצה על מטפל באיזה שהוא תחום, אם זה אמנות או מוסיקה. תודה... מירב

אני לא יודע אם את צריכה להתמודד אם הפשוט. את צריכה להעריך את הפשוט. אם את אומנית ועוד מצירת. אם את לא יודעת להעריך את מה שפשוט. אז תיקחי משהו שהוא פשוט בעינייך. ותתחילי לצייר אותו. בהתחלה בתור משהו פשוט. ולאט לאט תשפרי אותו, תצירי שוב תחשבי על מה שעולה לך בראש ותתני לדימיון שלך לפעול. לדוגמה תפוח. תצירי את התפוח רגיל ולאט לאט תתחילי להקיף אותו בכל מה שעולה לך בדימיון שאת רואה תפוח. וכך אם עוד דברים פשוטים. אולי אז תיסתכלי על הפשוט בתור חשוב. הדברים הפשוטים כמו לקום בבוקר הם אלו שעושים את החיים. אולי את צריכה שינוי בחיים. חופש או משהו כזה? את צריכה איזו שהיא חויה מסעירה שתתן לך את הפוש לעשות את מה שאת רוצה. אבל בשביל זה את צריכה קצת יותר ליפתח ריגשית. את כנראה נעולה וביקורתית כלפי עצמך כי את מרוכזת יותר מידי במה שאת עושה ולא "פוזלת" קצת לחיים עצמם. את צריכה קצת ליזרום אם החיים. ברגע שתיצברי חוויות יהיה לך יותר קל להבין את הפשוט ולהפתח ולתת לדימיון שלך לפעול. בהצלחה איתן