תודה על המחמאה

שלום ד"ר פלד, חימם לי את הלב לקרוא את תגובתך (למרות שאיני מבינה בדיוק מאיפה הסקת שמנגנוני ההגנה שלי יעילים ונורמטיבים? הפסיכיאטר שטיפל בי בשנתיים הראשונות שלאחר התאונה קבע נחרצות שאיני יודעת להתמודד באופן יעיל). אני יודעת להעריך שיש לי משפחה תומכת (אני מאחלת לכל העולם משפחה כמו שלי) וסביבה טובה ופגיעות שניתן לחיות איתם ואפילו בצורה נורמלית. הבעיה היא ש-נ-מ-א-ס לי לחשוש שיקרה עוד משהו. כשאני מנסה לומר לעצמי שהנה, זהו, המקרה האחרון הוא החוליה האחרונה ומעתה לא יקרה כלום - תמיד יצוץ המקרה הבא וזה שוב יחזור על עצמו: הבהלה למיון, רישום, לקיחת דם, תיחקורים של רופאים, דיקלום של כל הבעיות הרפואיות שלי, צילומי רייטגן ואז זה יכול להתפצל לשניים: או שאני אתאשפז או שאני אלך למנוחה בבית, וחוזר חלילה. הרופאים והאחיות במיון בכל פעם פוקחים עיניים גדולות כשהם רואים שאני "אורחת קבע" - סה"כ אני בת 21! אני רוצה לחיות! אני תמיד שומעת מהסביבה בכל פעם כשמיקרה כזה קורה "עוד פעם את עושה צרות", "מה יהיה הסוף מיכל?", "אני רואה שקשה לך להתנתק מבתי חולים" - ואיך אתה רוצה שאני ארגיש טוב? מי יקבל אותי לעבודות עם היסטוריה רפואית כזאת? (אני עובדת בחברה גדולה, אבל אני די מפחדת על המשרה שלי, אני נעדרת הרבה מהעבודה בגלל מחלות). החבר הכי טוב שלי, שלשמחתי הוא בן זוגי, אומר לי שבפחד אני לא עושה דבר אלא בדיוק להיפך - אני סובלת כפול: גם ממה שקרה וגם מהפחד. ואי אפשר לדעת מה יקרה - אני יכולה לחיות עד 120 עם דברים כאלה שיצוצו כל שנה ואני יכולה לחיות גם 30 שנה ופתאום לחטוף דום לב. ואם נחשוש לא נתקדם לשום מקום. מה דעתך?

שלום אני גם חושבת שחששותיך טבעיים פרט לכך, את אמרת שיש לך עבודה, יש לך חבר , יש לך משפחה טובה אז כבר חלק מהדברים שאת מפחדת שלא תצליחי להשיג בחייך כבר השגת. חלק קיבלת במתנה(משפחה), אבל חלק לא היה ניתן לך אם לא היית ראוייה לו(עבודה, קשר זוגי). מה שאני מנסה לאמר, שלמרות שאת באמת יחסית לגילך חולנית פיסית יש בך תכונות טובות שמפצות על כך ובזכותן את משיגה את הדברים שאת כל כך חוששת לא להשיג. עכשיו תנסי להינות מהם, ומעט פחות לחיות בחרדות מלהפסיד אותם. יחד עם זאת, אל תייסרי את עצמך על חרדות או מחשבות שתוקפות אותך - זה כאמור טבעי. תשתדלי לא להיכנס למעגל חרדה - חרטה , לחשוש ממשהו , ואחר כך התייסרות על כך שגילת וביטאת חרדה (מה יחשבו, בטח לחבר שלי נמאס מהכל וכו') זכותך לחשוש.

חברך צודק