התקפי זעם לילד בן 10

בני בן 10, ויש לו בעיית קריאה, נוירולוג שאליו פניתי חושב שהילד מפתח הפרעה התנהגותחת בעלת גוון אובססיבי, הפרעת קשב ולמידה, התקפי זעם, כמו כן הנוירולוג חושב שמדובר בהפרעה התפתחותי ראשונית, הילד מזה שנתים סובל מתיקים, תחילה הוא היה ממצמץ בעינייים ולאחר זה התחלף בשיעול כשכל הבדיקות הרפואיות העלו שלילד אין כלום מלבד תיקים, יש לילד כל מיני מינהגים משונים כגון לסגור את כל חלונות הבית מפחד מיתושים, התקפות גירוד בראשו למרות שאין לו כינים, ולטעון שהוא רואה כפול למרות שראיתו טובה מאוד; (אני מתעלמת מכל התלונות האלו בכוונה ולא מראה לילד שאני דואגת). שאלתי מה אני עושה עם כל זה, הנוירולוג יכול להציע לי טיפול תרופתי, אבל אני חושבת שאין הצדקה לכך כל עוד הילד מתפקד, כיצד אני כאמא יכולה לעזור לילד, ובכלל מה זה "הפרעה התפתחותי ראשונית"? לתשובתכם אודה.

רווית שלום הבעיות שאת מתארת יכולות לנבוע אולי מגורם נוירולוגי אבל אין ספק שהביטוי שלהם פסיכולוגי. אני מציע לך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים ולבדוק אפשרות לטיפול בחלק הרגשי והנפשי של הילד. כמובן שבמקביל יש צורך לתת דעת גם לבעיה הפיזיולוגית ואם יהיה צורך בתרופות בוודאי שאין להזניח זאת. אולם קודם כל הייתי בודק את הכיוון הרגשי. אפשרות נוספת היא לפנות למרפאה בין תחומית. למשל, המרפאה הפסיכיאטרית לילד ולמתבגר בבי"ח איכילוב שבה יש אנשי מקצוע מכל התחומים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה את עושה עם זה? קודם כל תקשיבי לילד, הילד בלחץ בגלל בעית הקריאה, בגלל מה שקורה עם זה, ואיך כל העולם מגיב, והטיקים הם הוכחה לכך שהילד שלך מתוח, מה זה מתוח. מי יכול להקשיב למישהו כשהוא מתוח כל כך? את יודעת למה הוא מחליף טיקים? בגלל שמעירים לו על הטיק, למשל מצמוץ, "אל מצמץ, תפסיק עם העיניים, תפסיק עם העיניים" כל כך הרבה פעמים אומרים לו, אז הוא מפסיק עם העיניים, אבל מתחיל עם השיעול, או משיכות אף, או אצבע צרדה, או משיכת כתפיים, כל דבר אחר שמשחרר לו לחץ. אני הייתי מציעה לך ללכת איתו לטיפול ביופידבק, מניסיון זה עובד מצוין, זה עוזר לילד, זה טיפול ידידותי, ללא תרופות, ויש שיפור ניכר אחרי מספר פגישות, אל תלכי על טיפול תרופתי, אל תקשיבי עדין ל"מומחים מבחוץ" את היחידה שבאמת יכולה לדעת מה טוב עבורו. אם הביופידבק לא יעזור, תבדקי אפשרות אחרת, כי מניסיון אם לא תעשי את זה, ותיכנסי למסלול של טיפול תרופתי, את עלולה לא לסלוח לעצמך על דבר שיכול להתברר כטעות. תאמיני לי שאני הייתי במקרה דומה לשלך, היום הבן בריא הטיקים נעלמו, אין יותר התקפי זעם ואלימות כבר שנים, והוא בריא לחלוטין.