פחד מכלבים

ביתי הבכורה בת ה-10 מפחדת מכלבים עד כדי אובדן שליטה והתנהגות לא רצונית הכוללת בכי וקשיי נשימה. לא היתה לה בעבר כל התקלות טראומטית עם כלבים או כל בעל חיים אחר. אישתי גם היא חוששת מכלבים אך לא עד כדי איבוד שליטה כביתי. התופעה מונעת מאיתנו אורך חיים של טיולים בטבע או יציאה לפארקים וזאת מחשש להמצאות קשרים. אנא עוצו עיצה כיצד ניתן לטפל בבעייה.

אבל אני מכירה את התופעה, וקודם כ-ל זה נובע מהבית. אני אתן לך דוגמה: אצלנו בבית תמיד היו בע"ח, חונכנו ככה שבעלי חיים לא שונים, וכמו שבנאדם לא יבוא וינשוך אותנו, כך גם הכלבים. אני חושבת שאולי כדאי שהאם תתחיל הלתרגל לכלבים, בהדרגה, אם אתם מכירים חברים או משהו כזה עם כלב, תוכלו לבקר אותם, לאט לאט להבין שהם לא כאלה נוראים, אלא להיפך, לפעמים אפילו יותר חכמים, נבונים ומקסימים מבני אדם. האם הבעיה היא רק עם כלבים או עם בע"ח באופן כללי? דבר שני, יכול להיות שלא הייתה לי תקרית או טראומה עם כלב, אבל סביר להניח שיש משהו מאחורי אותה חרדה, צריך להבין מהי ולטפל בה.

שלום, למה שלא תנסו לפנות לפסיכולוג התנהגותי? ענת.

ראשית, יש לטפל בפחד של אשתך מכלבים ואחר כך לטפל בילדה. ילדים בדרך כלל נוהגים לחקות את המבוגרים (ובמקרה הקלאסי את ההורים). אשתך בתת-מודע מעבירה את החרדה לילדה, ואצלה זה מוקצן מטבע הדברים. ברגע שאשתך תתייחס לכלב בצורה טבעית, רגועה לחלוטין, תרגיש נוח בקרבתו, תלטף אותו וכו' - המסר יעבור לילדה שתשנה את הגישה ותרצה ללכת בעקבות האם. לסיכום - אין תרופת פלאים. עבודה אינטנסיבית, עם המון סבלנות, אורך רוח והתמדה של אשתך בראש וראשונה ובעקבותיה כמובן גם הילדה. אולי בעוד חצי שנה נניח, תקחו גור כלבים קטן וחמוד ותתנו לילדתכם לגדלו? שיהיה לכם בהצלחה ובכייף.

שלום בפוביה מכלבים ניתן לטפל בשיטה פסיכולוגית התנהגותית. מדובר בד"כ בהתערבות קצרה למדי וברוב המקרים יעילה מאוד. האם לילדה יש מוטיבציה להיפתר מהבעיה? הדבר חשוב מאוד להצלחת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן