טיפול פסיכולוגי????

רציתי לשאול האם באמת טיפול פסיכולוגי, יכול לעזור בעזרת שאלות. האם חצי שנה בהחלט יכול להשפיע במשהו? או אפילו פחות? ולמה תמיד שואלים הפסיכולוגים אותן שאלות ????? יש בשאלות משמעות שעוזרת?למשל:מה מפחיד הזה?,או מה נראה לך ששונה בזה? כמעט תמיד אני נשאלת על ידי אותם שאלות?????.תודה

גם אני לא כל כך בטוחה שזה עוזר לי יותר. אם זה עוזר אז למה אני בדיכאון כבר חצי שנה ולא רואה אור? לפעמים אני תוהה אם כל החיטוטים האלו נחוצים בכלל או שאולי עדיף להשאיר את השדים והמפלצות שיישארו בתוך הארונות ולא לנסות לשחרר אותם בכלל? כי עכשיו ששיחררתי כמה אני לא יודעת איך אני מתמודדת עם זה עכשיו! עם כל מה ששיחררתי, נדמה לי כאילו עשיתי צעד שאין ממנו חזרה ועכשיו מה לעזאזל אני עושה עם כל הכעס העצום הזה על ההורים שלי, על עצמי, על החיים שלי, על מה שאני ועל מה שאני לא!!! שקעתי עמוק ,עמוק מידי אולי. אולי עדיף היה לא להתחיל בטיפול בכלל, ז"א, מי יודע, אם הטיפול עוזר לי או מזיק לי. מישהו שכבר מודאג ממני ומהמצב שלי צעק עליי אתמול שאני כמו נרקומנית, שמחכה למנה הבאה שלה- מחכה לפגישה הבאה עם הפסיכולוגית, ועד אז לא עושה כלום עם עצמה רק שוקעת. אז אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא! טלי, אם את קוראת את זה- תגידי לי מה את חושבת, כי אני כבר מבולבלת לגמרי ולא יודעת מה לעשות.

שירן יקרה, השאלה שלך חשובה, וניתן לענות עליה באופנים שונים. ישנן מאות גישות שונות לטיפול נפשי, ולכל אחד מן המטפלים יש דרך משלו ליישם את הגישה בה בחר. לכל אחת מן הגישות השונות יש עמדה משלה בנוגע לשאלת שאלות. ישנן גישות בהן על המטפל להרחיק את נוכחותו האישית מן המפגש הטיפולי, ולהתמקד במטופל עצמו. אחת הדרכים לעשות זאת היא להימנע מהערות ומשאלות. המטפל הפסיכואנליטי עוסק בעיקר בהקשבה, ומדי פעם מפרש את דבריו או את חלומותיו של המטופל. על-פי גישה כזו שאלה עשויה להתפרש כהתערבות מיותרת ואפילו אסורה. על פי גישות אחרות ליצירת קשר שוויוני יש חשיבות בתהליך הטיפולי (למשל, בגישה בהאקזיסטנציאלית), ושאלת השאלות מאפשרת למטפל לעזור למטופל להבהיר לעצמו את ערכיו ותפישת עולמו. בכל מקרה, לא ידוע לי על גישה המייחסת לשאלות עצמן ערך טיפולי. השאלות הן כלי העשוי לסייע או להזיק, הכל בהתאם לקשר המיוחד בין המטפל למטופל. פסיכולוגים לא שואלים תמיד אותן השאלות, וכנראה שזהו מקרה בלבד. ישנם טיפולים נפשיים קצרי מועד, האורכים מספר חודשים, וטיפולים ארוכים האורכים מספר שנים. קשה לומר מתי טיפול 'משפיע'. על פי תפישתי, המטפל מסייע למטופל לעזור לעצמו, ואינו 'פותר' בעיות. זמן הטיפול מותנה בעבודה שהמטופל עושה במשך התהליך, ולא ניתן להגדיר אותו בדיוק. אם את מרגישה שהטיפול אינו מסייע לך, כדאי לנסות ולהבהיר זאת עם המטפל, לבדוק את הציפיות ההדדיות, ובמקרה הצורך גם להחליף מטפל. בהצלחה, דרור גרין

אשמח לקבל את התייחסותכם, בבקשה.

הסיפור נשמע כאוב וגם תמוה. טיפול פסיכולוגי אינו מוגבל רק לשאלות. גם הערות שנועדו ליצור הערות הן חלק מהעניין, ולא סביר ש"כולם" (כמה? מי?) יהיו באותו הדגם. האם יתכן מדובר בתפיסה שלך, שאינה קוראת נכון את המציאות, שמטשטשת הכל ל"אותו דבר"? חצי שנה זה זמן סביר להתקדמות, בחלק ניכר מהבעיות, ואצל חלק ניכר מהאנשים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מסכימה עם הדברים שכתבו דרור גרין וד"ר אברהם. אין צורה אחת של טיפול נפשי שמתבססת על שאילת שאלות, וזהו. יש מגוון רחב של גישות טיפוליות, ויש מגוון הרבה עוד יותר של מטפלים. בטיפול באים לידי ביטוי כמה מאפיינים: המטופל ואישיותו, המטפל ואישיותו, גישת הטיפול של המטפל ועוד כהנה וכהנה. כיום התפתחו גישות נוספות אשר אינן תמיד מחייבות לדבר, כמו טיפול בתרפיה באומנויות, תנועה, מוזיקה, בבליותרפיה ועוד. אני מבינה שלעיתים התהליך הטיפולי עשוי להראות כאילו הוא מקשה יותר את החיים (כמו שליהי כתבה, שאולי עדיף היה להשאיר את השדים בתוך הארונות), אבל זהו מצב זמני בדרך כלל. הטיפול הוא בעיני תהליך של גדילה והתפתחות. כל תהליך שכזה כמעט כרוך בכאב ובקושי. אני אשתמש בדוגמא שכבר השתמשתי כאן בעבר: בגיל הינקות כאשר צומחות השיניים, תהליך זה כרוך בכאב וסבל רב של התינוק, אולם לאחר תקופה קשה זו, התינוק זוכה לפה מלא בשיני חלב חמודות ולבנות, שמסייעות לו לקבל מזון מכל טובו של העולם, ולהנות. זוהי בצורה המטפורית גם מהותו של הטיפול. יש לעבור דרך הכאב, הקושי, הכעס, התסכול וכל מה ש"יוצא מבפנים", ולאמץ דרכים טובות יותר להתמודד הן עם העבר, והן עם ההווה, וכל זה - למען העתיד. אני יודעת שזה אולי נשמע קצת שמאלצי...אבל זה עובד נהדר בחדר הטיפול... ולגבי תקופה שבה צריך "להרגיש שיפור", זו שאלה מורכבת מדיי, ונתונה לשקול דעת של כל מטפל לפי גישתו. אני מאמינה בטיפולים ארוכי טווח של שנתיים-שלוש (בממוצע). לעומתי, ישנם מטפלים שתומכים בטיפולים קצרים הרבה יותר (ואף יש גישה של "פסיכותרפיה בפגישה אחת"), כמו גם הפסיכואנליטיקאים הקלאסיים שעשויים להמשיך טיפולים של 8-10 שנים ויותר. זוהי אינה תורה מסיני, ואין כללים ברורים. כל אחד לפי גישתו ואמונתו. הכללים היחדים הברורים הם חוקי האתיקה, הקשורים בעיקר ליחסי מטפל-מטופל. בהצלחה לשתיכן, טלי פרידמן