בן 17-קשור מאוד לחברתו

שלום אני אם גרושה לבן 17+.(אסף).לאסף יש חברה בת גילו מאז שנה ושלושה חודשים,זו חברתו הראשונה,והקשר ביניהם יפה ואוהב.הם קשורים מאוד, מיתראים כל יום,ולפעמים נדמה לי שהם לא רק חבר וחברה אלא קצת אח ואחות. (חברתו בת זקונים)..אני מברכת על הקשר, כי אסף הוא בן יחיד,לעולם לא היה מאוד משופע בחברים,והקשר הזה טוב לו.(ואף גרם לעידונו דווקא בגיל ההתבגרות הקשה). אבל, בשיחות שלו איתי,אותן יוזם אסף, הוא בפרוש מביע את חששו שהקשר החזק והטוב הזה קורה לדבריו בגיל צ ע י ר מידי. לי יש רושם שהוא סובל מחרדת נטישה, וחרד פן יסתיים הקשר הזה ,ועולמו ייחרב. אסף אוהב אותה, אני רואה את האכפתיות והתלות של שניהם אחד בשני, אין לי את הכלים להבחין אם זה אובססיבי, א ם זה במינון נכון, אם זה הרסני חלילה, או אם זה נורמאלי. אני לפחות שקטה שהוא מבלה את זמנו עם ילדה טובה וחיובית, ואני בהחלט מודה שאני מחבבת את הנערה, היא כמעט בת בית בדירתנו. רציתי לציין שאסף נמצא בתקופה לחוצה, בי"ס-כיתה י"ב- (אסף שונא את הלימודים...אם היתה לו אפשרות היה וודאי נוסע לאקפולקו......) זהו לחץ הקשור בהתחייבויות לבגרויות,טסט נהיגה, חברה, שינה מעטה מאוד, יקיצה גרועה בבוקר, וכו'. אני אישית אינני האמא המלחיצה, המגבילה, המענישה- אני יותר הטיפוס המשוחח המסביר המזדהה, האמא שחשוב לה שהאסימונים ייפלו אצל בנה דרך שיחות ולא דרך עונשים! אבל אני דואגת בנקודה אחת: כשמשהוא בלתי צפוי קורה, כשמשהוא מלחיץ אותו, אסף דיי מאבד שליטה, ומהלחץ הזה אני בדיוק חוששת. אני מפחדת מהרגע בו אסף עלול להשבר לחתיכות אם וכאשר יהיה איזה פיצוץ או ניתוק בקשר בינו לבין חברתו. אני אישית ניסיתי פעם להסביר לו שייקח בחשבון כי דבר כזה עלול לקרות, והצעתי כי יימתן קצת את הקשר, כדי שאם תהיה פגיעה -היא לא תהיה טוטאלית , אבל הוא לא היה מעוניין לשמוע. אבקש ייעוץ איך יכולה אני לעזור לו, איך לנהוג, מה עלי לייעץ לו, הוא מוטרד, ומביע את חששו כמעט מידי יום בפניי אישית. תודה

שלום אסף, אני לא אשת מקצוע, אבל בחורה עם ניסיון חיים. הרבה אנשים עוברים תהליך של פרידה, ואפילו גירושים ומוות של בן זוג אוהב. כל מי שחווה את הפרידה, עובר תהליך של אבל, ובסופו של דבר, (והרבה אנשים עושים את זה) אוספים את השברים, וממשיכים הלאה. אני בטוחה שתמצא את הכוחות לכך. אתה נמצא בסערת גיל ההתבגרות וזו פעם ראשונה שיש לך עניין בצד השני. אני בטוחה שיהיו עוד הזדמנויות. חשוב שתפתח גם עיסוקים משלך, שיהיו לך קשרים עם בני מינך, ואולי תגלה שגם הם מתמודדים עם אותם החששות. אני לא מכירה אותך, אבל אולי אתה חרד מנטישה בגלל גירושי הוריך? תשמח על כך שאתה ואימא שלך פתוחים, כי אני מכירה בתים שמערכת היחסים בין ההורים לילדים, היא לא כך. שלום לאימא של אסף, את יכולה לשמוח על כך שמערכת היחסים ביניכם היא מערכת פתוחה ושהוא מרגיש שהוא יכול לבוא הביתה ולספר. אצל חלק די גדול מהבתים שאני מכירה, זה לא כך. אני רוצה למסור להורים שמשתתפים בפורום שבמקום להתערב לו במערכות יחסים, חשוב שיצרו את ההרגשה ש"אם הוא צריך לחזור הביתה, גם אם הוא הלך בדרך אחרת משלכם, תמיד הדלת תהיה פתוחה ושהוא תמיד רצוי". אתם שם בשביל לעזור לנו!!! גם אני גדלתי בבית פתוח (היום אני ללא הורים), ומכיוון שיצא לי לראות בתים אחרים, זה מאוד חשוב!!! לגבי הלימודים, מי בכלל אוהב מסגרות? אם תרצו, תכתבו לכאן. עדי

עדי, תודה על התגובה הרגישה אני בהחלט פועלת לפי חושים בריאים, מה גם שזהו בני היחיד ונסיון עם ילדים קודמים אין לי. התקשורת ביני לבין בני טובה, ואני שמחה על כך שהוא משתף... אני בד"כ משתדלת לא להתערב יותר מידי בענייניו הפרטיים, כל שאני מייחלת הוא שיעבור את גיל ההתבגרות הזה בשלום. !! שוב תודה לך אמא של אסף

לאמא של אסף, דבריה של עדי, נכונים ונשמעים אמיתיים מעצם החוויה שעדי מעידה שהיא חוותה בביתה שלה. להערכתי עליך לשוחח עם בנך, ולהיות שם בשבילו כשהוא יזדקק לך. אין נוסחא מדוייקת של "יחסי הורים - ילדים בגיל ההתבגרות", אלא רצוי לסמוך על האינטואיציה האימהית שלך (בדרך כלל האינטואיציה הזו מוכיחה את עצמה), ואם את חשה שהמצב מתדרדר, אולי כדאי לך ללכת לליעוץ או אף לנסות לדבר עם אסף, ולהפנות אותו למטפל טוב. בברכה, טלי פרידמן