הפרעות אכילה והתמודדות עם מוות - המשך

לפני כחודש ביקרתי בפורום וסיפרתי על הפרעת האכילה עימה אני מתמודדת בשילוב עם מחלתו של אבי, שהרופאים נתנו לו שלושה חודשים לחיות. בסופו של דבר אבי נפטר לאחר שבועיים בלבד ממחלתו. קשה לי להתמודד עם האובדן !! קשה לי להתמודד עם הפרעת האכילה !! הגעתי לשלב בו אני מתעלמת משניהם, כאילו לא קיימים. כאילו אבי לא היה קיים מעולם, וכאילו הפרעת האכילה אינה קיימת. אני אוכלת ומקיאה ולוקחת משלשלים וכאילו שום דבר.. ההתעלמות מפריעה לי מכיון שאני יודעת שכך איני מתמודדת עם הבעיה, והמצב הולך ומחמיר, אין לי שליטה על האוכל או על ההקאות בכלל. אני יכולה לאכול ולהקיא 5 פעמים ביום ולפעמים יותר. אני מרגישה שמישהו צריך ללמד אותי מחדש איך אוכלים, מתי, כמה, מה זה רעב פיזי. אני מרגישה שמישהו צריך ללמד אותי איך להתמודד עם האובדן, עם המוות, עם הפחדים שמלווים אותי עד היום מפני הגסיסה ביסורים נוראים של אבי. יש לציין שליוויתי עד אבי ממש עד לרגעיו האחרונים, וראיתי אותו מפסיק לנשום בהדרגה עד שמת, והדבר קשה עלי מאוד. שלושת הימים האחרונים בחייו היו קשים ביותר והסיוטים מהם מלווים אותי עד היום. עד לא מזמן הייתי בטיפול פסיכולוגי שהופסק על ידי הפסיכולוגית כשבוע לאחר שאבי נפטר בטענה שאני תקועה בטיפול ולא מתקדמת. אין ספק שגם זה הוסיף לתחושות הנטישה שלי - קודם אבי ואחר כך המטפלת שלי בעיתוי הכי גרוע שאפשר מבחינתי. מה עושים ???? לטלי פרידמן - אני מבינה שיש לך נסיון אישי בטיפול בהפרעות אכילה, והרגשתי שאני מאוד מתחברת אליך דרך תשובותייך לשאלותי ולשאלות אחרים, האם אפשר לפנות אלייך באופן פרטי לטיפול ?

גלי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי ולהשתתף בצערך על מות אביך, ולקוות שלא תדעי עוד צער. שנית, את מעלה במכתבך מצוקה קשה, ועולה אצלי התחושה של איזושהי התפרקות וחוסר שליטה נוראית על המצב בו את נמצאת כיום. מעגל האכילה-הקאה-אכילה-הקאה וחוזר חלילה הוא מעגל נוראי שהיציאה ממנו דורשת כוחות נפש עצומים, בעיקר אם את רוצה לעשות זאת לבד. להערכתי, במצבך היום, את לא מסוגלת לעשות זאת לבד. את זקוקה לתמיכה נפשית, ואולי אפילו תרופתית. מוזר בעיני הפסקת הטיפול שלך מצד המטפלת, אולם גם אנו, המטפלים, בני אדם ושוגים לעיתים. במקרה שלך, נראה לי כי הפסקת טיפול פירושה התדרדרות נוספת המצבך וחבל. עליך להגיע לטיפול, וכמה שיותר מהר יהיה יותר טוב. את יכולה להתקשר אליי (פרטי נמצאים בכרטיס האישי) ונוכל לדון לגבי טיפול. בכל מקרה להערכתי הטיפול היעיל במקרה שלך יהיה טיפול של צוות רב מקצועי שיכלול: דיאטנית, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. כעת את בשלב של הרמת ידיים או עצימת עיניים לגבי המתרחש סביבך ואיתך. וזה בדיוק השלב שהסביבה צריכה להחזיק בידייך הנשמטות מאליהן, ולא להרפות. אף פעם לא להרפות. עדכני אותי במצבך בהמשך. שיהיה לך כוח,בברכה, טלי פרידמן

מסכים!

גלי שלום. קודם אני מששתתפת בצערך על מות אביך. הפרעת האכילה שלי גם נובעת מפחדים שקשורים במוות,גלי אני רוצה לחזק אותך עד כמה שאפשר.ושאת כן יכולה לצאת מהמצב שלך אם תעשי מה שטלי פרידמן אומרת. אני מחזיקה לך אצבעות, ואם את רוצה את יכולה ליהיות איתי בקשר. יש עוד אופציה אחת שהיא אשפוז בתל השומר תחשבי על זה ותעדכני אותי. אשמח לעזור לימור

שלום גלי הפסיכולוגית שטיפלה בך עשתה מעשה שלא יעשה. אסור היה לה להפסיק את הטיפול בעיתוי שעשתה. טוב תעשי אם תמשיכי טיפול אצל מישהו אחר. בברכה, אמיר

אני חושבת שאני הולכת למות. זה מפחיד.. אתמול אחרי שמצאתי כוחות ואומץ והתקשרתי לדבר איתך טלי , התחלתי לבכות ולא יכולתי להפסיק. למעשה, גם עכשיו אני לא יכולה להפסיק לבכות. המצב נראה רע.. אחרי שחשבתי קצת על השיחה איתך טלי הבנתי שאני עדיין בבעיה לגבי התחלת טיפול חדש עם מטפל חדש - מצד אחד ברור לי שאני חייבת לשתף מישהו ב"פלונטר" של החיים שאליו נקלעתי, מצד שני קשה לי לפנות למטפל חדש, מכיון שמי יכול להבטיח לי שגם הוא לא יחליט לפתע פתאום לסיים את הטיפול כשהמצב יסתבך וכשאני אצטרך אותו יותר מכל ? למה בכלל כדאי לי להתחיל שוב לסמוך על מטפלת שאני לא מכירה, שעשויה לנטוש אותי ביום מן הימים בלי שתיהיה לי אפשרות החלטה בענין. המטפלת הקודמת שהפסקתי להיפגש עימה הבהירה לי בפגישה האחרונה שהיא מפסיקה את הטיפול לא בגללה, שהיא חושבת שהיא מספיק טובה לעזור לי ויכולה לעזור לי. מדבריה הבנתי שכנראה חטאתי במשהו לא ברור ושזו אשמתי שהטיפול נפסק. אולי זו גם אשמתי שאבי נפטר ? -- > ואם זו אשמתי סביר להניח שזה יקרה שוב גם עם מטפל חדש, אז למה להתחיל בכלל ?

גלי, אל תשארי לבד. תעזרי במישהו, כדאי וחשוב. אני חושבת שה"פסיכולוגית" שלך לא ראויה לטפל באנשים. שאלה: איך אפשר לדאוג שהפסיכולוגית הזו לא תמשיך ןתפגע באנשים אחרים?

גלי שלום היום זו הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה והנושא שלך תפס אותי במיוחד. קודם כל משתתפת בצערך על מות אביך. הנושא הזה של הפרעות אכילה קרוב אלי במיוחד מאחר והייתי בעברי אנורקסית, בולמית, מקיאה משלשלת ובעצם מה לא! הרגשתי קורבן לעצמי ואכן כך גם התנהגתי. היום אני בן אדם אחר, חדש והכל בזכות הרצון שלי להלחם עם עצמי ובכלל.... נכון שכרגע נראה לך שאת בתוך איזשהו מעגל שאין את יודעת כיצד לצאת ממנו או בכלל מאיפה להתחיל. קודם כל צריך לרצות!!!! את צריכה לרצות להפסיק להקיא את צריכה לרצות להבריא את עצמך. אני יודעת כמה זה קשה, אני יודעת כמה כוחות נפשיים צריך כדי להתמודד עם האמת, נלחמתי עם עצמי לבדי במשך שנים כדי להיגמל מכל אותם נזקים שעשיתי לעצמי. בשלב מאוחר יותר שילבתי טיפול פסיכולוגי שאכן לימד אותי להכיר את עצמי, לאהוב את עצמי ולהבין בעצם שאני לא רוצה להמשיך להרוס את עצמי. קחי את זה לתשומת ליבך, הכל אפשרי מאחלת לך הצלחה רבה אשמח לעזור, לתמוך ולעודד שרון