בעיה רצינית מאד
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
פישלתי בגדול ואני ממש שבור באמצע החתונה שלי ממש כשכולם אוכלים ורוקדים התעצבנתי על אבא של הכלה והתפרצתי עליו מול כולם כמובן שהיתה מוזיקה אך כולם ראו ואני לא יודע איך קרה לי דבר שכזה אני אובד עצות פישלתי ביום הכי חשוב בחיי אישתי להפתעתי מבינה אותי אך אני אוכל את עצמי מבפנים היחסים בין ההורים שלה ואיתי בסדר גמור לאחר ששוחחנו וליבנו בעיות אך אני כולי בושה מהאנשים ומעצמי
שטויות הראית לו מי הגבבבר
בעיה רצינית מאוד?????????????? יש בעיות יותר רציניות.
רונן, לצערי את הנעשה אין להשיב. עצם העובדה ש"יישרת את ההדורים", זה כבר מעשה נכון. אני מאמינה שעם הזמן הבושה תקטן ותישכח. במשך הזמן האנשים שלא מכירים אותך וראו אותך בשעת כעסך, יילמדו להכיר גם צדדים אחרים שלך, פחות לחוצים, ואני מאמינה שייסלחו לך. בברכה, טלי פרידמן
מצד שני, יש אפשרות שהם האמינו שזה מהתרגשות. אנשים נוטים להיות עצבנים ממתח והתרגשות. אולי הראית לפי סימנים כאילו, ואז לא נראה להם מוזר שהתפרצת עליו ולמה משנה מה באמת יש שם בפנים, ואם באמת אתם לא נוטים להסתדר אז הדבר עוד יותר מובן. סליחה שנחפתי עם השערה ...
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר. אולי כל מה שאני צריכה זה מישהו שיבין אותי, ויתמוך בי בכל מה שאגיד. אני פשוט מרגישה חרא. כמובן שלא כל הזמן. יש גם זמנים טובים. אבל העצב התמידי הזה קשה לי, אני מרגישה אבודה, לא עצמאית, אני כל הזמן בוכה ואף אחד כבר לא לוקח את זה ברצינות. אני מרגישה שאני לא שולטת בעצמי. יושבת באוטובוס ופתאום הדמעות באות. וכמובן שהכי קל להאשים את ההורים בכל ולחשוב שאם ההייתי ברשות עצמי- הכל היה בסדר. או להאמין שאם אפגע בעצמי הם יבינו אותי סופסוף. מרגישה כל כך לבד ומפוחדת כשאני לבד. ולפעמים גם כשלא. כולם מרגישים שהחיים פה כאלה זבלים??? ברי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
