חרדות בעקבות המצב

שלום רב, אניבת 16 וסבלתי מדיכאון קליני במשך שנה ואני מ טופלת על ידי אפקסור, בחודשים האחרונים המצב האישי שלי הולך ומשתפר, אך המצב במדינה לא ולאחרונה אני מרגישה כאילו אני הולכת על שדה מוקשים, קשה לי להירדם, אני עצבנית ואני רק רוצה לברוח מהמדינה הזו. אני מטופלת על ידי פסיכולוגית שאומרת שהרגשתי לגיטימית, אך אני מרגישה רע וזה רק הולך ומחמיר. אשמח על עצות תודה מראש פנטסיה

פנטסיה יקרה, מה שהכי חשוב ומעודד זה שמצבך האישי משתפר והולך. הסימן המובהק לכך הוא שפתאום מפריע לך "המצב" הלאומי במדינה. תרשי לי להזכירך שבעצם כמעט קרוב לשנה מתנהלת כאן בארץ מלחמת טרור עקובה מדם. עם עליות וירידות, עם ימים של כוננות שיא והתרעות על פיגועים. אני מכירה היטב את ההרגשה שאת חשה, תחושה של חוסר אונים מאחר ואין לך אפשרות להשפיע על מהלך הדברים והעניינים כאילו לא בשליטה. זה דומה לטיסה במטוס כאשר את נתונה לחלוטין בידי הטייס וצוות האוויר המטיס את המטוס. לטוב או לרע, זה לא בידינו לתקן או לשפר את המצב. העניין נתון כולו לפוליטיקאים / צבא / נציגי ממשלה / מתווכים בינלאומיים. מה שאת כן יכולה לעשות זה להמשיך ולטפל בעצמך. כשתהיי חזקה, יציבה ובטוחה בעצמך - תוכלי בקלות רבה יותר לקבל את המציאות העכשווית. חוץ מזה, אסור לאבד את התקווה וצריך להמשיך ולהאמין כי דברים ישתפרו ובסופו של דבר (ואת בוודאי זוכרת) היו גם שנים יפות ושקטות יחסית באזור שלנו. אז לא להתייאש פנטסיה חביבה, ולא לחשוב על בריחה מהמדינה - כי כמאמר השיר אין לנו ארץ אחרת. השקיעי בעצמך ותראי שהכל ייראה הרבה פחות חמור ושחור. תחשבי מחשבות חיוביות, תתכני תוכניות לעתיד, והעיקר היי בריאה, מאושרת וחסרת פחד. שיהיה לך רק טוב ובהצלחה, דניאלה

דניאלה, אני כבר שנה מנסה להיות מאושרת וזה לא מצליח מה אני יעשה? כותבת עם דמעות של ייאוש פנטסיה דניאלה כתב/ה: > > פנטסיה יקרה, > מה שהכי חשוב ומעודד זה שמצבך האישי משתפר והולך. הסימן המובהק > לכך הוא שפתאום מפריע לך "המצב" הלאומי במדינה. תרשי לי להזכירך > שבעצם כמעט קרוב לשנה מתנהלת כאן בארץ מלחמת טרור עקובה מדם. עם > עליות וירידות, עם ימים של כוננות שיא והתרעות על פיגועים. אני > מכירה היטב את ההרגשה שאת חשה, תחושה של חוסר אונים מאחר ואין לך > אפשרות להשפיע על מהלך הדברים והעניינים כאילו לא בשליטה. זה דומה > לטיסה במטוס כאשר את נתונה לחלוטין בידי הטייס וצוות האוויר המטיס > את המטוס. לטוב או לרע, זה לא בידינו לתקן או לשפר את המצב. > העניין נתון כולו לפוליטיקאים / צבא / נציגי ממשלה / מתווכים > בינלאומיים. > מה שאת כן יכולה לעשות זה להמשיך ולטפל בעצמך. כשתהיי חזקה, יציבה > ובטוחה בעצמך - תוכלי בקלות רבה יותר לקבל את המציאות העכשווית. > חוץ מזה, אסור לאבד את התקווה וצריך להמשיך ולהאמין כי דברים > ישתפרו ובסופו של דבר (ואת בוודאי זוכרת) היו גם שנים יפות ושקטות > יחסית באזור שלנו. אז לא להתייאש פנטסיה חביבה, ולא לחשוב על > בריחה מהמדינה - כי כמאמר השיר אין לנו ארץ אחרת. השקיעי בעצמך > ותראי שהכל ייראה הרבה פחות חמור ושחור. תחשבי מחשבות חיוביות, > תתכני תוכניות לעתיד, והעיקר היי בריאה, מאושרת וחסרת פחד. > שיהיה לך רק טוב ובהצלחה, דניאלה

פנטזיה שלום רב, אין לי אלא לומר לך שהפסיכולוגית שלך צודקת. את מוזמנת לקרוא כתבה שכתבתי בעמוד הפתיחה של דוקטורס לפני מספר חודשים. זה מופיע בעמוד של הארכיון ונקרא "חרדות בעקבות המצב הבטחוני". בברכה, טלי פרידמן

שלום רב תודה לך דניאלה הצלחת קצת לעורר לי את התקווה וטלי אני לא מוצאת את הכתבה שכתבת, אם תוכלי לתת לי קישור אליה אני ישמח מאוד. פנטסיהטלי פרידמן כתב/ה: > > פנטזיה שלום רב, > אין לי אלא לומר לך שהפסיכולוגית שלך צודקת. > את מוזמנת לקרוא כתבה שכתבתי בעמוד הפתיחה של דוקטורס לפני מספר > חודשים. > זה מופיע בעמוד של הארכיון ונקרא "חרדות בעקבות המצב הבטחוני". > > בברכה, > טלי פרידמן