לבחור מקצוע לחיים

אני חייל משוחרר המתעניין בפסיכולוגיה ועומד לבחור מקצוע לחיים. קראתי את המאמרים שפרסמת בגליונות הקודמים בנוגע לטיפול הפסיכולוגי אך הם לא סיפקו לי תשובות מספקות, יתר על כן, המאמרים העלו בי שאלות נוספות. ברצוני לדעת כיצד מצליח הפסיכולוג "להתנתק" מן המטופל בסוף הטיפול. בין המטפל למטופל נוצרים יחסי קירבה (העלולים להוביל לקשר מיני אשר אסור לפי הידוע לי) או קשר תלותי יתר על המידה מצידו של המטופל. כמו כן נתקלתי בסברה לפיה פסיכולוגים עלולים להיות מושפעים מהמקרים בהם הם נתקלים ולפתח דכאונות שונים. אני מעוניין לדעת כיצד מפריד הפסיכולוג בין הפן המקצועי לפן האישי. כמו כן אני מעוניין לדעת אודות דינמיקת העבודה של הפסיכולוג, מה ההבדלים בעבודה בסקטור הפרטי לציבורי, ויותר מכך -ברצוני לדעת מהו מסלול הכשרת הפסיכולוג, איזה מסלול עלי לעבור אם ברצוני להיות פסיכולוג , ובכלל כיצד סטודנט המחזיק בידיו תעודת M.A הופך להיות פסיכולוג מן השורה?

שמעון שלום! עוד לא ענו לך המומחים אז עד שזה יקרה אני אספר לך קצת חוויות אישיות. אני בגילך גם נימשכתי מאד לנושא הפסיכולוגיה ועשיתי בו תואר ראשון, כיום אני שנה לאחר סיום התואר. להבדיל מחברותי שלמדו מקצועות בתחום מדעי החברה, עלי עברו 3 שנים קשות ומלחיצות ביותר. נושאי הלימוד היו מדהימים ונהניתי מכל שניה במובן הזה, אבל במשך שלוש שנים פשוט למדתי ולמדתי ולמדתי, כמעט לא נתתי מקום לחיים אישיים במאמץ סיימתי עם ממוצע של 90. ממוצע כזה נחשב נמוך בחוגי הפסיכולוגיה ואינו מאפשר קבלה לתואר שני (אותי מענינת פסיכולוגיה אירגונית שתנאי הקבלה אליה זהים לאלו של פסיכולוגיה קלינית) איני מתחרטת כלל ועיקר על שבחרתי לעשות תואר ראשון בפסיכולוגיה, להיפך. אבל היום אני נאבקת למציאת מקום עבודה, מה שאולי לא מצדיק את המאמץ שהשקעתי המסלול אגב מדבר על כ 2-3 שנים תואר שני ועוד 4 שנים התמחות בהן מקבלים משכורת רעב פשוטו כמשמעו הדרך קשה ואינה סוגה בשושנים כלל ועיקר בהצלחה שיהיה בכל מקרה

שמעון שלום השאלות שלך לגבי הקשר של פסיכולוג-מטופל הן רציניות מאוד ואני לא בטוח שאני יכול לתת לך תשובה מספקת במסגרת הפורום. יש תהליך הכשרה ארוך בפסיכולוגיה שאמור להביא את הפסיכולוג למודעות על אופי הקשר שנוצר בינו למטופל וכלים להתמודד עם הקשר הזה ואף לקדם את הטיפול בעזרת הקשר הזה. יש אף פסיכולוגים שמתייחסים לקשר עם המטופל ככלי העבודה העיקרי בחדר הטיפול. דרוש אכן תהליך הכשרה ופיתוח ארוכים כדי לדעת להתמודד עם הנושאים שהעלת, והרבה פידבק שמתקבל מהדרכות שונות במהלך השנים. מבחינת השירות הציבורי והפרטי, רוב תהליך ההתמחות נעשה במוסדות ציבוריים, יש מעט מאוד מקומות להכשרה במסגרות פרטיות. לאחר סיום ההכשרה יש שנשארים במסגרת הציבורית והרוב עוברים לשוק הפרטי. מעטים עוסקים בשירות הציבורי בלבד, בעיקר מהעובדה שהשכר שם הוא הנמוך ביותר בישראל עבור אוכלוסיה אקדמית, ותנאי העבודה בלתי נסבלים בשל העדר משאבים. התהליך כולל תואר ראשון, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, והתמחות שאורכת לפחות 4 שנים. (בקיצור, כ 10 שנים) לאחר מכן יש מבחן של משרד הבריאות שמעניק תואר מומחה קליני. כל מסיים תואר שני בפסיכולוגיה (ולא רק קליני) הוא פסיכולוג. עם זאת התואר אינו מאפשר מתן טיפול פסיכולוגי, זאת ניתן רק לבוגרי המגמה הקלינית שסיימו התמחות ועברו את מבחן ההתמחות. התהליך אכן ארוך ולא פשוט כפי שרמזה אורה בהודעתה. טוב שאתה מחפש מידע מראש, עם זאת, אני לא בטוח שבאמת ניתן לתכנן את כל הדרך. יתכן שכדאי לבחור תואר ראשון שמעניין אותך ולראות מה יקרה במהלך הלימודים. אוכל להעיד מעצמי שלמדתי כלכלה ומנהל עסקים לפני לימודי הפסיכולוגיה והאמנתי שאעסוק בזה, ורק אחרי סיום התואר השני הבנתי שהמקצוע לא מתאים לי ועברתי ללימודי הפסיכולוגיה ולמדתי שלושה תארים נוספים בתחום הזה, ואכן בו מצאתי את עתידי המקצועי. כך שלא תמיד ניתן לדעת מראש מה מתאים כי זהו שילוב של עניין עם נטיית לב, והמקצוע בפועל שונה מאוד פעמים רבות מתהליך הלימוד. בהצלחה בכל דרך שתבחר ד"ר אורן קפלן

שמעון שלום. השלב בו אתה נמצא הוא מאוד מבלבל. אנחנו רוצים לבחור במקצוע הנכון, לעשות את הבחירה הטובה ביותר, זו שתתאים לנו ושלא נצטער עליה. לפעמים זה מצליח, ולפעמים רק כעבור זמן אנחנו מגלים שאולי טעינו , או שאולי יש משהו אחר שידבר אלינו יותר. עצם העובדה שיש משהו שמעניין אותך, מקילה במעט. יש חבר'ה שאין להם אפילו את הכיוון הראשוני. כפי שאורה וד"ר אורן אמרו לך, הדרך בפסיכולוגיה ארוכה ומפרכת ומי שנכנס לתואר ראשון משקיע בו את נשמתו... בעניין הקשר מטפל-מטופל, אני יכולה לומר לך, כסטדנטית לעבודה סוציאלית שעולה לשנה ג', שהדרך הטובה ביותר, ואני חוזרת - הטובה ביותר ללמוד, היא מהנסיון. בעבודה סוציאלית מתחילים לטפל באנשים כבר בשנה הראשונה. וזה מוזר כי כולנו עוד קצת ילדים, בלי שום כלים מקצועיים ביד. אבל שוב, זו הדרך הטובה ביותר ללמוד. רק ככה אפשר לבדוק מה לעשות כדי לא להיקשר למטופל יותר מדי, איך להפריד בין העבודה לחיים האחרים ועוד סוגיות שאנשי טיפול מתחבטים בהם. ואת הלמידה הזו אתה תחווה על בשרך, מהמפגש עם האנשים, משיחות עם חברים ללימודים ולמקצוע ומהדרכות שתקבל. אני מציעה שתדבר עם פסיכולוגים ועם סטודנטים ,כדי לקבל דעות שונות ולדעת לקראת מה אתה הולך. בהצלחה רבה!!