לפסיכולוג - הפסקת טיפול

אני מטופל מזה כשנה וחצי ע"י פסיכולוג הטריגר לטיפול: תחושת משבר (רחמים עצמיים, פרצי בכי, אי-שביעות רצון כללית). במהלך הטיפול חשתי שאני מעלה אל פני השטח נקודות חשובות שלא התייחסתי אליהן בעבר (היחסים עם ההורים, מועקות מהעבר, סגנון חיים וכו)ת ואולם במקביל הרגשתי שאני שוקע עמוק יותר, עד כדי ירידה בתפקוד היומ-יומי (חוסר מוטיבציה לעבודה, יקיצות, הזעה וכו' בשלב זה פניתי לפסיכיאטר, במקביל לפסיכולוג, וזה איבחן דכאון חד-קוטבי ברמה נמוכה עד בינונית. קיבלתי תרופות ששיפרו את הרגשתי בצורה משמעותית, עד כדי העלמות תחושת המשבר ותחושה של "תחייה מחדש". במקביל לתרופות שאני נוטל מזה חצי שנה, המשכתי בטיפול הפסיכולוגי, והשאלה היא מתי וכיצד מפסיקים טיפול? מי מסכם את הטיפול (הפסיכולוג או המטופל)?

ב. שלום אין לשאלתך תשובה חד משמעית. הפסקת הטיפול תלויה קודם כל בצורך בטיפול, הן במונחי תחושותיך בהווה, והן בשאלה האם הפסקת הטיפול אינה עלולה להפריע לתהליך השיפור שחל אצלך. הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם השאלה, היא לעלות אותה בטיפול עצמו. הנושא מורכב ומעלה לא פעם סוגיות מורכבות למשל של תלות ואמון. חשוב לראות מהיכן הנושא עולה אצלך והאם הוא מעורר, מעבר לשאלה המעשית של סיום הטיפול, שאלות אישיות נוספות. בשורה התחתונה, הפסקת הטיפול יכולה להיות יזומה על ידי המטופל, הפסיכולוג, או בשילוב כלשהו ביניהם בתהליך הטיפולי. אין לגבי זה חוקים כלליים. בברכה ד"ר אורן קפלן