חיילת בבעיה

שלום לפני כשבועיים גיליתי שהחיילת שלי בולימית. אף אחד לא יודע על זה חוץ ממני בבסיס, אני לא יודע אם לדווח עליה או לא מה הצבא עושה במיקרים כאלה? היא לא רוצה עזרה, כל הזמן נראית רע ומרגישה רע ואני לא יודע מה לעשות. אני לא יודע אם ללהקשות עליה או להקל עליה ז"א לעמוד על שלי או לתמוך בה אני לא כל כך מבין בנושאים האלה, אני רק יודע שהם מזיקים מה אני אמור לעשות איתה ביום יום? איך למנוע ממנה להקיא? בתודה מראש דן

תשמע דן, שמחתי לראות שאתה דואג לה. נסה לדבר איתה בעדינות. נראה לי שאם היא לא תפנה לעזרה, לא ניתן יהיה לעזור לה. עדי

אל תוותר עליה. לא נראה לי שהיא תשמח לפנות לעזרה ולכן חשוב שתמשיך לשכנע אותה ולא תוותר ובמידה והיא לא תסכים, תדווח עליה. במקרה הזה מדובר בפיקוח נפש ולכן לא חשוב מה היא תחשוב על כך או מה אחרים יחשבו. זו לא הלשנה, זו הצלת חיים. ברגע שאתה יודע על זה, יש לך אחריות מסויימת ועליך לעשות משהו. כל הכבוד על הדאגה שלך

היי דן, קודם כל ישר כוח על היוזמה ועל הרצון להיות שם איתה. אם אני הייתי במקומך, הייתי מדווחת עליה, ולו כדי להסיר מעליך את האחריות, שהרי אתה לא ממש יודע מה לעשות. מבחין במצוקה ולא יודע איך פועלים, והכי טוב להשאיר את זה לגורמים המקצועיים שיודעים מה לעשות. כמובן, שלפני זה תאמר לה שאתה מדווח, ותסביר לה שזה בא מתוך דאגה שלך לה. זה לא ימנע את הכעס שלה כנגדך, אבל לפחות היא תדע ותהיה מוכנה לכך שדברים עשויים להתרחש בנושא. לפי דעתי מה שהצבא יעשה זה יפנה אותה לאבחון, גם הצבא מודע לענין הפרעות האכילה, ולפי מה שאני יודעת יש טיפול לדברים הללו, ואם לא בכל מקרה תמיד אפשר להפנות אותה לטיפול פסיכולוגי במסגרת הצבא. ובינתיים, לענין ההתמודדות היומיומית, הכי חשוב לא להתעלם מהבעיה, לאמר לה שאתה יודע ושדיווחת לגורמים מוסמכים שיפעלו בענין. למנוע את ההקאות, אתה ממש לא יכול, אין לך דרך, אין לך שליטה עליה, וגם לה אין מן הסתם, אז פשוט תסיר את האחריות הזאת מעליך. להקשות עליה, אל תקשה עליה, קשה לה גם ככה, תשתדל להיות שם בשבילה אם היא תבחר לשתף אותך, אבל אל תלחץ יותר מדי. בולמיה היא סוד, ואני מאמינה שהיא לא תבחר להכניס אותך ולשתף אותך במה שמתרחש בינה לבין עצמה, וכמו שאמרתי אפילו תכעס עליך שחשפת אותה, אבל לפעמים דווקא הגילוי הזה והחשיפה הזאת הם לא מקריים, הם צעקה לעזרה, אולי במובן מסוים היא עזרה לך לגלות אותה, כדי שתושיט לה את ידך לעזרה, ואת זה אתה עושה בכך שאתה מעביר את הבעיה הלאה לגורמים המקצועיים. בכל מקרה זו סתם דיעה אישית שלי, ומן הסתם תבוא גם דעתם של הצוות המקצועי. בהצלחה וישר כוח, אביב.

אביב, אני מסכימה איתך ועם אורית, אבל נראה לי שיש בעיה. אם היא לא תרצה בטיפול השאלה אם אפשר לכפות עליה? עדי

דן שלום רב, להערכתי עלייך לפנות לגורמי בריאות הנפש בצבא ולדווח על הבחורה. הסתרה והשתקה של כל הסיפור הזה לא תעזור לאףף אחד, בוודאי שלא לחיילת שלך. חלק מהותי בבולימיה הוא ההסתרה, וזה יכול להימשך שנים. בידייך היכולת לעזור לה, למצוא עבורה עזרה. את יכולה לדבר איתה ולומר לה שאת מתכוונת לפנות לגורמים נוספים, ואולי היא תסכים בעצמה לשתף עמך פעולה, אולי היא תרצה ללכת לטיפול פרטי לבדה, בלי לערב את הצבא. כל הכבוד על העירנות שלך! בברכה, טלי פרידמן