שיקום זוגיות

אני נשואה מזה 19 שנה ואמא לשלושה ילדים (16, 11, 6) נשאתי בגיל צעיר יחסית (21) לגבר בן גילי שבא מבית להורים גרושים. הוריו התגרשו כאשר היה בן 7 לערך ומגיל 10 חי בבית אביו עם אשתו השניה (היום גרושתו). מיד לאחר נישואינו בן זוגי עבר משבר רציני בגלל בעיות עם אביו (איש חולה בנפשו). בעקבות בעיות אלו נותק הקשר עם אביו אשר בעצם לא ראה את נכדיו מעולם. הקשר של בן זוגי עם אימו (אשר נותק עוד בצעירותו) התחדש לאחר מאמצים רבים מצידי. במהלך נישואינו עד לפני 6 שנים היום ירידות ועליות כמו אצל כל זוג. אחד הנושאים העיקריים שהפריעו לו היה הקשר הפיזי ביניני. קיים הבדל ואף פער גדול בינינו בכל הקשור ב"חדר המיטות". מאז היכרותנו דרך הביטוי לרגשותיו היא פיזית בעיקר. בן זוגי מעוד פיזי וזקוק כל הזמן למגע בכל צורה שהי. לפני 6 שנים לערך החלה ההתדרדרות במערכת היחסים בינינו, לדעתי בעקבות הריון שעבורי היה מאוד חשוב, אך עבור בן זוגי לא היה רצוי. הוא אף התבטא יותר מפעם וקרא להריון זה "אונס". מאז אותו הריון סיגלתי לעצמי דרך התנהגות מרצה וכנועה (אשר מבחינה אישיותית לא מתאימה לי) שהתבטאה גם ב"חדר המיטות" ואילו בן זוגי סיגל צורת התנהגות מזלזלת משפילה ופוגעת שהתבטאה בצורת התנהגותו ודיבורו עלי גם בנוכחות הילדים. לעט לעט התפתחה אצלי התנתקות מרגשות ותשוקות והגעתי למצב שקשה לי מאוד לאפשר לבן זוגי לגעת בי. (מאין הרגשה שבכל פעם שהוא נוגע בי אני נאנסת) לפני שנה וחצי עברתי משבר חריף (דיכאון) עברתי טיפול פסיכולוגי ואני אף מטופלת ב-SEROCSAT. ממשבר זה יצאתי עם החלטה להגשים את עצמי ולהפסיק לאפשר לו להתנהג אלי בדרך שסיגל לעצמו במשך השנים. מאז התחלתי ללמוד באוגוסט שנה שעברה חלה התדרדרות חריפה במערכת היחסים בינינו, התקשורת בנינו בלתי נסבלת וצורת הדיבור שלו ירדה לרמות שלא ידעתי מזה 19 שנה. כל ניסיונותיי עד היום להביא אותו להבנה כי יש צורך בטיפול זוגי לא הצליחו ואף בפעמים שניסינו טיפול זוגי הרגשתי היתה שהדבר נעשה מצידו בכדי לרצות ולא בכדי לטפל בבעיות הזוגיות. בתחילת החודש בן זוגי הודיע לי כי הוא רוצה להתגרש. אם להיות כנה עם עצמי במידה מסוימת כנראה שלא הופתעתי במיוחד אך תגובתי הראשונה והעקבית מאז הודעתו היתה ש"לא מיצינו את כל האפשרויות לשקם את מערכת הנישואין שלו". הסתבר לי באותו יום כי הוא מתחבט בשאלת הגירושים מזה חודשים רבים, אך לא טרח לדבר איתי בנושא (דיבר אם כל מי שנראה לו מתאים לשיחה בנושא, לאו דווקא אנשי מקצוע, אלא אנשים שיומרו לו את מה שמתאים לו לשמוע). כמו כן הסתבר לי כי הוא פנה לקבל יעוץ מעורך דין בנושא. את אותו עורך דין פגשתי מספר ימים לאחר הודעת בן זוגי (אדם שלא מצא חן בעיני בכלל), לאחר דין ודברים בינינו הבהרתי שברצוני לטפל בנושא באמצעות גישור ובן זוגי הסכים. לאחר שתי פגישות עם המגשרת חזר בו בן זוגי מהחלטתו והסכים לדעתי כי יש צורך לתת למערכת הנישואין שלנו סיכוי נוסף. היום אנו נמצאים בתחילתו של תהליך יעוץ נישואין אך אני נמצאת במצב די מבולבל. מצד אחד אני מאוד רוצה לשקם את מערכת הנישואין שלנו. אך מצד שני אני מאוד פגועה. בעצם הודעתו ושינוי דעתו לאחר מספר ימים נפגע האמון שנתית בו עד היום, אני מרגישה מאוד חסרת ביטחון (ביטחון אישי וכלכלי). הפסימיות והאופטימיות מעורבבים. ברור לי שלהמשיך ולחיות בצורה בה חיינו במשך השנים האחרונות זהו דבר שלא בא בחשבון, יחד עם זאת יש צורך להתחשב בשלושה ילדים אשר גם אם נעבור "גרושים יפים" יפגעו. מעבר לכך אני יודע שיש בסיס טוב, פעם אהבנו האחד את השני (בנקודה מסוימת במהלך השבועות האחרונים היתה לי מאין תחושה שאני כן אוהבת אותו) קשה לי לקבל את דבריו כי יש לו איזשהו רגש כלפי אחרי כיוון שאדם שהתלבט בגרושין במשך חודשים ומספר ימים לאחר ה"פצצה" הוא חזר בו בעיני קשה לתת בו אמון. מה יבטיח לי שהוא לא יחזור בו שוב. אדם שהסתיר ממני את התלבטותו במשך חודשים קשה מאוד לתת בו אמון. אחד מהדברים הראשונים שהוא דיבר עליהם כמפריעים לו זה נושא המגע הפיזי בינינו, אני מאוד רוצה לשפר את הנושא אך מאוד חוששת לחזור ולהרגיש כ"נאנסת". אני כותבת וכותבת ובעצם אינני יודע מה השאלה שאני בעצם שואלת. השאלות העוברות לי בראש הם: האם הטיפול הזוגי אכן יצליח, אולי אני משלה את עצמי ובעצם אין כל סיכוי? איך משקמים את יחסי המין והמגע הפיזי בינינו אחרי פגיעה כל כך חריפה ברגשותי? איך בונים חזרה את האמון באדם שפגע בי כל כך?

בבקשה קראו את שאלותי ותגיבו אני על סף יאוש

את עדיין כאן?

מתלבטת שלום קראתי את הודעתך וגם את ההודעה שהוספת למעלה. אני מבין קודם כל שאת במצוקה ואכן המצב שאת מצויה בו כיום, המהוות צומת דרכים משמעותית בחיים שלך עם הרבה אי וודאות, הוא בסיס איתן למצוקה. השאלה הראשונה שאני שואל את עצמי האם במצב הזה אינך זקוקה לייעוץ פסיכולוגי מקצועי אישי, עוד לפני הייעוץ הזוגי. אין ספק שאם בעלך מוכן לגשת לייעוץ זוגי חשוב שתעשו זאת, וזו הדרך שהייתי יועץ לך בכל מקרה כדי להתמודד עם שאלת שיקום הנישואין. עם זאת, את מספרת על משבר דיכאוני לפני תקופה לא ארוכה ושאת מצויה במצב לחץ גבוה כיום. אלו תנאים לא טובים לחוסן הנפשי שלך ואני חושב שאת צריכה למצוא לעצמך מסגרת של טיפול פסיכולוגי כדי שתחזק אותך ותתן לך תמיכה בדרך שאת עוברת. ההחלטות שאת עומדת לקבל אינן קלות. את צודקת שמשהו באמון עם בעלך ניפגע וגם אם אתם מחליטים להישאר ביחד יש צורך בשיקום האמון ההדדי. חשוב מצד שני שלא תקבלי את החלטותיך מתוך עמדה של חולשה ואין ברירה, והטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך בהתמודדות הזו. חוץ מזה ישנם נושאים נוספים בהם תוכלי להיעזר, למשל, התחושות הגופניות בעת המגע עם בעלך ועוד. האם במקביל לטיפול בסרוקסט היית או את עדיין גם במסגרת של שיחות? לדעתי מסגרת כזו חיונית בתקופה הנוכחית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אכן אני במצוקה, בקושי יכולה לתפקד, לא מרוכזת בעבודה. נגשתי לעובדת הסוציאלית באזור מגורי והתחלתי לנהל איתה שיחות. הפסיכולוגית שטיפלה בי לפני כשנה נמצאת רחוק ממקום מגורי ובמידה ואכן בעלי ואני נתגרש לא אעמוד במטלה הכספית של טיפול עם אותה פסיכולוגית. חוץ מזה לדברי בעלי ששוחח עם אותה פסיכולוגית לקראת סוף הטיפול לפני כשנה אומר שלדבריה בשיחתם אין סיכוי לנישואינו. מצד אחד אני מרגישה נבגדת ע"י אותה פסיכולוגית. מצד שני אני לוקחת את הנאמר בערבון מוגבל כיוון שהוא לא מוכן לומר לי באיזה הקשר נאמרו הדברים על ידה. בהמשך למה שכתבתי קודם הייתי מבקשת לדעת האם במידה והדברים יתחילו להסתדר בינינו האם לדעתך יש צורך בטיפול אצל סקסולוג. אני כל כך מבולבלת שבעצם אינני יודעת מהיכן להתחיל לטפל בעיניין ואם בכלל.

מאז כתבתי בפעם הראשונה עברו מספר שבועות. חלק מהימים טובים יותר וחלקם טובים פחות. התחלנו ללכת ליעוץ, מבחינתי אני משתפת פעולה ומורידה את כל ההגנות, אך הצד השני לא בדיוק משתף פעולה, כלומר לא מוריד הגנות וממשיך להעביר מסרים קפולים. אפילו היועצת אמרה לו כי למרות שהיא מאמינה למה שהוא אומר קשה לה עם העטיפות שלו. בפגישה האחרונה נאמרו על ידה דברים די קשים עבורו שגרמו לו להתפרצות. "בזוגיות אין לא יכול יש לא רוצה". כל זה בעקבות דבריו שניתן להתיחס לחלק ממגבלותיו כאל נכות. להגדרתו ישנם דברים שנאמרו בינו לבין "חברה טובה" שהוא לא זוכר בשל סערת הרגשות בה היה בזמן שניהל את אותן שיחות איתה. אתמול הסתבר לי, למרות שהוא אמר שלא היה לו קשר איתה בשבועות האחרונים, כי אכן היה ביניהם קשר והוא שיתף אותה בדברים שהיו בינינו. ה"חברה הטובה" "נידווה" לי מידע על דברים שהוא סיפר לה שאכן אני אמרתי. אז למי להאמין? ואיך להמשיך להאמין בו? אני עושה את כל המעמצים ובינתים נראה לי שהוא לא מוכן לקלף את קליפות הבצל בכדי להגיע ללב הבצל. מה עושים? איך ממשיכים?