הטלטלות הרגשיות האלה הורגות אותי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא יודעת אם יהיה לי חשק לסדר את הבית, לדאוג לקנות לפי רשימה (ולא קניות אמפולסיביות), לשמוח.... לפעמים אני קמה בבוקר, הכל בסדר, ופתאום באמצע הנהיגה או בתור או סתם כמו משהו שנופל מהשמיים - אני מתחילה לחשוב מחשבות שחורות. זה משגע אותי! עשיתי מנוי לבריכה, ואני משתדלת ללכת. טוב - רע - אני לא מזהה את עצמי יותר. הכאב - כואב מבפנים. בא לי לצעוק - הילד צריך אבא, אני צריכה בעל. אבל אני צריכה לשקר לעצמי - לא נורא, אני מסתדרת לבד....
כבר דאגתי לך... את כותבת כביכות מאד עצוב עצוב אבל למעשה ניראה שאת עושה המון טוב עבור עצמך שזה דבר מצויין. אני מפהקת בהיסטריה אז לא אמשיך מכאן אבל המון כח
אני קוראת את התיאור שלך ומרגישה כאילו אני כתבתי את זה , גם אני עשיתי מנוי לבריכה ואני יושבת שם ומביטה באנשים מחיכים ושוחים וחושבת לעצמי מאיפה יש להם את הכח הזה לחייך איך הם מאושרים ונדמה לי שכבר שכחתי מהו אושר למרות שיש לי את כל הסיבות שבעולם להיות מאושרת בעל נפלא ותינוקת מקסימה שכל כך זקוקים לאמא שהיתה פעם מאושרת ןאנרגטית גם אני מחפשת תשובות, צרי קשר.
שלום רב, בדידות ותחושת ריקנות היא דבר קשה, שאכן משתלט מדי פעם על הבןאדם. אחת הדרכים הטובות למנוע זאת, היא הצמדות לפעילויות שגרתיות, בדיוק כמו שעשית: קניות, בריכה, וכו'. פשוט להצמד לזה, ולא לוותר! זו עיצה אחת. השניה קשורה למצבך האיש-זוגי: צריך לצאת, ואפילו מדובר במפגשים שנתפשים מלכתחילה לא ענייניים. קחי בחשבון שפרט לסינדרלה, הנסיך לא דופק בדלת לאף אחד מאיתנו... דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
הנה אני דופקת בדלת
אני אולי לעזור לך אני ליהיות אבא ובעל טוף מואוד
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
