דיכאון ועצבים

אישתי מאד עצבנית. כל דבר ,ואפילו הפעוט ביותר גורם לה להתפרצויות זעם וצעקות. כשאני אומר לה שהיא זקוקה לסיוע מקצועי, היא אומרת שאינה משוגעת. מה עלי לעשות? תודה.

בדיוק באתי לפרסם על זה הודעה. ועל זה שבא לי לשבור משהו, אבל מה זה משנה לעזאזל...???!!! טוב...ברור שזה נובע ממשהו, צריך לגלות ממה, תדבר איתה, יש לכם ילדים? אם יש לכם אז אולי היית יכולת לשכנע אותה בכך שהיית מנמק את הטיפול מוצדק לפחות למען הילדים, אבל אם אין לכם ילדים...אז צריך לחשוב על פיתרון...אני אחשוב...מבטיחה. וצריך להסביר לה שטיפול פסיכולוגי הוא לא לאנשים משוגעים (לא ניקח אותי כדוגמא), אלא לאנשים עם בעיה, בעיה פסיכולוגית/רפואית איך שהיא תרצה לקרוא לזה. אני מבינה איך היא מרגישה, ואני חושבת שעצם הטיפול מרתיע אותה. וסה"כ הטיפול לא חייב להיות אינטנסיבי, ויכול לשלב טיפול תרופתי, וכך זה יקל גם עליה (שהיא צריכה להבין שהיא במקום הראשון-ובריאותה היא החשובה מכל, טוב?), ויאפשר לה להמשיך לחיות, ולחיות טוב!!! וללא שום תחושה שהטיפול מהווה עליה מעמסה. אני בטוחה שהמצב לא נוח לה. אתה בעלה. אני מאמינה שאם תנהלו שיחה, אולי היא תצליח להבין. עצה שלי: אל תעזוב ת'נושא. תראה לה שהיא חשובה לך. ושזה לטובת כולם וכמובן עבורה!!! שיהיה בהצלחה!!!

גיל שלום אכן כדי לפנות לייעוץ מקצועי לא צריך להיות משוגע, אפשר פשוט לרצות בשיפור באיכות החיים. עם זאת, התפרצויות זעם וצעקות הן סוג של אינטראקציה. מי שזועם בד"כ אומר שמרגיזים אותו ולכן הוא זועם. לעיתים המתפרץ מוכן להכיר בכך שעוצמת הכעס לא פרופורציונלית, אבל גם לכך יש לפעמים הסטוריה והכעס הוא כבר משהו מצטבר שמשלב אירועי עבר והווה. השאלה היא מה מטריד אותך. אם הכעס שלה מדאיג אותך, זה דבר אחד, ואם העובדה שהיא מתפרצת עליך או על בני משפחה אחרים מפריע לך, זה בכל זאת דבר אחר. בהחלט יתכן שילוב בין השניים. בקיצור, אני חותר לכך שהתפרצויותיה של אישתך אינם רק עניינה, וגם אם היא תפנה לטיפול אני לא בטוח שזה יהיה מוקד הטיפול, שכן אולי היא אינה רואה בכך בעיה אישית שלה. אם אתה רוצה לטפל ביחסים ביניכם, שחלק מהם כוללים התפרצויות זעם וצעקות, יתכן שכדאי להציע שתפנו שניכם לייעוץ זוגי. שם ניתן יהיה לברר בצורה מקצועית את מהותן של ההתפרצויות, ואם יש צורך, ניתן יהיה להמליץ גם על ייעוץ אישי. מה דעתך? בברכה ד"ר אורן קפלן