עזרה בהתלבטות - שאלה לפסכולוגית

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

13/07/2001 | 16:16 | מאת: יוסי

שאלה לפסכולגית פסיכולוגית שלא מגיעה על נפש המטופל שלה (המטופל לא נפתח אליה ). האם רצוי להחליף מטפל . או להמשיך ולנסות עוד שנים . המטופל הוא ילד בגי העשרה . בתודה

13/07/2001 | 19:02 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, הקשר האישי, הכימיה, וכל שם אחר שניתן לתחושת הקירבה והאמון - מאד חשובים בהליך הטיפולי. אם זה לא נוצר, ויש אלטרנטיבה, ולא מדובר על מניפולציות חוזרות ונשנות של המטופל - מומלץ לנסות מטפל/ת אחר/ת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

13/07/2001 | 19:19 | מאת: רוית ניסן

ליוסי שלום רב. לא כתבת כמה זמן הנער בטיפול. לעיתים נדרש זמן ממושך בכדי לרכוש אמון- ואז ניתן להגיע לנבכי הנפש. אצל מתבגרים- לעיתים קרובות הדבר לוקח זמן רב יותר. הבדיקות הינן מורכבות- והרצון להתמסר ולקבל עזרה מועט. יחד עם זאת- קיים גם הנושא של הכימייה בין מטפל למטופל. אם הטיפול הינו רק בראשיתו- הייתי ממליצה לחכות קצת לפני שמפסיקים. מאוד יתכן כי התחושה של הנער- כי אינו מובן משקפת גם את הקשיים שבגללם הוא הגיע לטיפול- ולכן בכדי לאפשר את השינוי- רק הסבלנות תשתלם. בברכה. רוית.

13/07/2001 | 21:47 | מאת: יוסי

שלום הנער בן 16 , והמטפל , מטפל בו למעלה בשנה. המוסד הרפואי שהוא מטופל ע"י מטפל פסכולגי , אינו מוכן להחליף מטפל אחר . אפילו שהיתה דרישה מצידנו ואי נכונות של הנער. הוא יושב בחדר ושותק הוא שהוא עוסק בדבר מה שנמצא בחדר. נאמר לה שמשך הטיפול יהיה לזמן ארוך , מה לעשות ? למי לפנות .

14/07/2001 | 00:04 | מאת: יוסי

שלום לכולם האם ישנם עוד פסיכולגים שיוכלו לענות לי (מומחים בענף זה ) איתכם בתודה

15/07/2001 | 00:08 | מאת: טלי וינברגר

יוסי שלום רב, שאלתך מורכבת מדיי. לא נראה לי נכון לכתוב לך תשובה חד משמעית כשאינני מכירה את המקרה באופן מעמיק. כפי שכתבה רוית, לעיתים הדרך לנפשו של הנער הינה מסובכת וארוכה, אולם זו גם אמירה כוללנית עבור המקרה הספציפי שלך. לא ברור האם ההתרשמות שלך נובעת ממה שהנער אומר, האם זה מסתמך גם דבריה של המטפלת, האם התחושה הזו של הנער עולה בתקופות מסויימות או קיימת כל הזמן, ובכלל מה התהליך הטיפולי, האם יש שינוי כלשהו בהתנהגותו או הרגשתו של הילד כלפי עצמו או סביבתו. אגב, האם חשבתם להוסיף (כטיפול משני) טיפול באומנויות? בתנועה? זה יעיל פעמים רבות במקרים של נכויות, ליקויים גופניים ומוטוריים ועוד. וזה מהווה פעמים רבות קטליזטור לטיפול הפסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית