לטלי - קבר החיים.. רוצה למות..

היי טלי, זה מה שעלה לי היום בבוקר, אל תדאגי, אני עוד פה בינתיים ואני עוד שורדת בינתיים, יכול להיות רק שאני רק קצת נעלמת לך וממך. מקווה שאת בסדר, שלך אביב. --------------------------------------------------------------------------------- יש אנשים שמתים עוד בחייהם. מסתובבים בין כולנו כמו כל אחד אחר. אבל הם לא באמת חיים. סתם צפים בעולם. הפכתי להיות אחת מהם. רציתי לחיות. רציתי כוחות. היו לי שאיפות. היו לי מטרות. היתה לי עבודה. היו לי כבר חיים. הצלחתי להשיג לעצמי את אלה. ועכשיו.. אין לי כלום. הכל התרסק. הכל קרס. ואני בקבר החיים. מנסה לשרוד. מנסה להחזיק את הראש. מנסה לא לטבוע. מנסה לא ליפול. מנסה להעביר עוד יום. מנסה למשוך עוד שעה. מנסה לגרור עוד דקה. אבל כבר לא יכולה. ועכשיו.. אני סתם רוצה לשקוע. אני צריכה לוותר. אני צריכה לסגת. אני צריכה ללכת. אבל אני לא יכולה. כי אתם עוד מחזיקים. אתם עוד לא מרפים. אתם לא מוותרים. אז… אולי תניחו קצת. אולי תיקחו את היד המושטת. אולי תפסיקו להחזיק אותי. אולי תתנו לי כבר לצנוח. אל תזכירו לי את עצמי. אל תזכירו לי את הדברים הטובים. אל תעלו את הימים היפים. אל תגידו זה יכאב לאחרים. עכשיו.. החיים שלי הם קבר אחד גדול החול כבר מציף אותי נכנס לנחיריים מכסה את הגוף ואני נקברת ממילא אז… תוותרו ותנו לי ללכת כי אין לי כבר כוח כי אין לי למה להישאר כי אני לא יכולה להילחם סליחה…

אביב יקרה שלי... איך אני מצליחה תמיד לפספס בגדול. אני כל כך מצטערת! חשבתי שהמצב משתפר, האמנתי שהייאוש הוקל מעט... וטעיתי, טעיתי כל כך. אביב נפלאה, אני לא יודעת מה עוד לומר, איך לחבק בלי להכאיב, איך לשכך את הכאב הפועם, המרסק את הצלעות... הכאב הזה שאנחנו מכירות כל כך מקרוב. הכאב הזה שנמצא שם, לא עוזב לרגע,מונע מאיתנו לנשום... אבל אביב שלי, עם כל ההזדהות עם מסע הייסורים שאת עוברת כעת, אני יודעת שהדבר ה-א-ח-ר-ו-ן שאת צריכה עכשיו זה שאנו נרפה את אחיזתנו. את תפלי, ואת יודעת את זה. בשעותייך הקשות יותר, את מייחלת לזה... אבל גם את זוכרת רגעים אחרים. כבר חווית אושר אמיתי, חברות עמוקה, אהבה... אני רואה את הדיכאון, קוראת את הייאוש- אך מסרבת להאמין שאת מוכנה באמת לוותר! אני יודעת שיש רגעים שאת חלשה מכדי להילחם, כואבת מכדי לקוות, פצועה מכדי להחזיק בידי המושטת... וזו בדיוק הסיבה שאני לא מרפה. אני לא עוזבת, ולא מניחה לך ליפול- למרות שכרגע את משוכנעת שזהו רצונך. אני לא מוותרת עלייך! אני כאן, ואני חזקה. יש לי כוח להחזיק אותך, רק הישעני, רק תפסי את ידי, החזיקי בי! אביב שלי, אין לך מושג כמה כאב, כמה חוסר אונים כרוכים במצב הזה. לראות את גלישתך האיטית למטה, לדעת שאני מוכנה לעשות ה-כ-ל כדי לעזור, ובכל זאת לראות שאת הולכת ומתקרבת לשפת התהום... אז אני רוצה לומר לך: אני ממאנת להניח לך לצנוח למטה. אני אלחם לצידך, אני אחזיק אותך, ואם צריך- אני אחסום בגופי את הגישה לשפת הצוק...!! אני יציבה עכשיו, בבקשה הרשי לעצמך להישען... אני לא אניח לך ליפול!הקרב מתחיל עכשיו: אני אתקשר בערב, נקבע "תוכנית פעולה". אנחנו עומדות בזה יחד, נלחמות בזה בכוחות משותפים, וחוזרות יחד כמנצחות. אני יודעת זאת. את יודעת זאת. אין אופציה אחרת!! אוהבת, ואיתך תמיד- דפני.

כן. גם אני מחזיקה שלא תפלי. ככה , עד שתהיי מספיק חזקה ויציבה בכדי לעמוד בכוחות עצמך. מה קורה איתך מתוקה? עד כדי כך רע? הלוואי שיכולתי לעזור לך מעבר למילים האלו. ולומר לך דברים נוספים מלבד כל מה שנשמע כקלישאה( אבל מאוד מאוד נכון) כמו " מחר הכל יראה אחרת", "יש ימים של נפילות"..... ובכל זאת... הכל נכון. ואת יודעת זאת. אני יודעת שאת יודעת . פשוט יותר קל לך קצת לנוח , מאשר להתמודד עם כל הבלאגן שבראש. ומותר לך!! ושאף אחד לא יגיד אחרת. תתפרקי , תבכי , תהיי מדוכאת... אבל הכל כדי להרגיש אח"כ יותר טוב. ואם את צריכה קצת יותר מיום או יומיים - קחי ! וכשתחזרי אליי מאוששת אני אקבל אותך בזרועות פתוחות ..... אז בינתיים שולחת לך הרבה חיבוקים ומקווה שתצאי מזה מהר. אני פה איתך ובשבילך. בילי

אביב את לא במלחמה וחבל על החיים אני חוויתי את אותם תחושות ורשמתי לעצמי את אותם שירים רק חבל שאין מי שילחן. תרדי מזה זו תקופה שאני מבטיחה שתחלוף. אני לא יודעת אם את בטיפול ולא אבל אני ממליצה לעשות צעד בכיוון ומהר. אם אני לא טועה נתקלתי כבר בשמך בפורום ונדמה לי שהיית לעזר לאחר אז עכשיו עיזרי לעצמך ופני לטיפול זה לא קל זה לא נגמר מהר אבל זה בר סיכוי. בהצלחה

אביב יקרה, אני יושבת וקוראת את מכתבך מהבוקר, וחושבת מה קרה במהלך היום, שהביא למסקנות האחרות. והתשובה? כן, אביב, אלו הכוחות שלך. איתך, לאורך כל הדרך. טלי פרידמן

טוש שלי, התשובה שלי היא הפחד, ורק בעקבותיו באו הכוחות, אבל נתווכח על זה בהזדמנות אחרת, נקווה שבקרוב.. שלך אביב.