תגובה לכתבה במעריב - מאנשי הצוות

אבקש אם אפשר לקבל התייחסות קצרה של אחד מאנשי הצוות הפסיכולוגי/ רפואי לכתבה שהתפרסמה בסו"ש במעריב בנושא סרוקסט ופרוזק. אני חושבת שרבים מהמשתתפים יתעניינו בתגובה מקצועית. תודה מראש!

לנועה ולשאר המתייחסים לכתבה במעריב, שלום הביקורת על הפרוזק ודומיו "מסתובבת" כבר תקופה מסויימת. לא מזמן היתה כתבה דומה גם ב"הארץ" בנושא וגם היא יצרה הדים כאן בפורום. תגובתי על הכתבה מחולקת לשני היבטים. בצד המעשי, מובן שחשוב לערוך מחקר שיעריך את מימדי התופעה של נזק שיכול להיווצר מהשימוש בתרופות שבדיון. מאחר ומדובר בתרופות מדור חדש יחסית, סביר להניח שעם הזמן תופענה גם תרופות טובות יותר עם פחות תופעות לוואי (שהן יחסית נמוכות במקרה הנוכחי) כפי שקרה עם תרופות פסיכיאטריות אחרות. הבעיה העיקרית בסוג כזה של מחקר הוא להפריד בין המצב הנפשי של לוקח התרופה (בלי קשר לתרופה) לתופעות המתוארות בכתבה. למשל, אם לאדם נטייה אובדנית והוא לוקח פרוזק ואח"כ מתאבד, יש קושי לשייך את האובדנות לתרופה ולא למצבו הנפשי. בכל זאת, יש דרכים לבצע מחקר נאות, ולמעשה אני מנסה בעצמי ליזום מחקר בתחום ומנסה להשיג כיום שיתוף פעולה לצורך כך. ההיבט השני הוא מרכיב שאני מכנה אותו ההיסטריה. בכתבות הללו יש מרכיב מסויים של סנסציה שאותו אינני אוהב. תמיד ניתן לקחת תופעה המונית ולמצוא בה חריגים שליליים. היקף לקיחת הפרוזק ודומיו הוא עצום. מהניסיון הקליני שלי פגשתי כמות גדולה של אנשים שזכו להקלה משמעותית במצבם בזכות התרופה. יחסית לתרופות פסיכיאטריות אחרות תופעות הלוואי היו זניחות. כמובן שיש מקרים שהתוצאות לא היו משביעות רצון, ויש לכבד ולדון במלוא כובד הראש בכל מקרה ומקרה. ובכל זאת, כשאני שוקל את הזכות לעומת החובה, לפחות במה שאני ניתקלתי (כי לא ניתקלתי עד היום במצבים קיצוניים של אובדנות או אלימות קשה בעקבות לקיחת התרופה) אני ממליץ למטופלים להיעזר בפרוזק/סרוקסט ודומיהם כשהדבר נחוץ לבריאותם הנפשית ויכול לשפר את איכות חייהם. אני כמובן דורש שיהיו במעקב רפואי צמוד וכל תחושה או תופעה תקבל מענה מהרופא. כאן קורה בד"כ הכשל העיקרי. ניתקלתי במקרים לא מעטים, כולל רבים כאן בפורום, שמדווחים על לקיחת פרוזק על ידי רופא משפחה וללא ליווי של טיפול פסיכולוגי. חשוב להבין שלא מדובר בתרופת פלא שלקיחתה פותרת מהתמודדות עם הבעיה. תרופות אלו צריכות להינתן על ידי פסיכיאטר מומחה בלבד עם מעקב רפואי ושילוב של פסיכותרפיה מסוג כלשהו בטיפול. מבחינה מחקרית עולה בבירור שזו גם הדרך הטובה ביותר להיעזר מהטיפול. אני לא מקבל את הפסילה הגורפת של התרופות כפי שעולה מהכתבה, ולעיתים מהודעות כאן בפורום. צריך לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את הטיפול המתאים. מצד שני, כל טיפול צריך להיות מלווה, כפי שציינתי, על ידי אנשי מקצוע וכאן הכשל העיקרי שבגללו יש "נפילות". ברוב המקרים שראיתי בעיות בלקיחת התרופה לא היה מעקב רפואי ופסיכולוגי צמוד ונכון אחר המטופל. חלק מכך נובע מקריסה של מערכת בריאות הנפש בישראל. אם כדי לפגוש פסיכיאטר או פסיכולוג צריך לחכות חודשים בתור, אנשים מקצרים את הדרך או מקבלים טיפול לקוי. עד כאן לבינתיים. אורן קפלן

רציתי להודות מקרב לב על התשובה המעמיקה והמעניינת. אני חושבת שתשובתך בדיוק מוכיחה ש"ניתן גם אחרת", וטוב שישנם אנשי מקצוע ופסיכולוגים כמוך שמתייחסים בתשומת לב, בכבוד וברגישות לסובלים. אני בטוחה שעוד אנשים יגיבו כאן על תשובתך, תודה, נועה.