לשמרית

ראי הודעה בדף 309.

הי, תודה על המכתב , היית ברווחה פעם? אם לא, אז כשתגיעי תביני על מה אני מדברת. ואם כן אז את בחורה אופטימית באמת. נכון שיש עוד אפשרויות מלבד הרווחה (לתעסוקה בעתיד), ולשם כנראה מועדות פני, למרות שעדין יש בי ספקות, אבל הן אישיות (האם באמת אוכל לעזור ?) . חוץ מזה איפה עשית הכשרה השנה? אנחנו מקבלים תשובה לגבי שנה הבאה רק לפני תחילת הלימודים, וכנראה שאהיה שוב ברווחה כי אולי אני יעבור לגור במרכז והאפשרויות של בן גוריון במרכז מוגבלות לרווחה. שאלה לא קשורה לנושא: יש לכם עבודה בקבוצתית?

אז ככה: השנה עבדתי בביטוח לאומי בשיקום מקצועי לנכים. מטרת השיקום היא לסייע לאנשים שיש להם אחוזי נכות מכל מיני סיבות (סרטן, אסטמה, שיתוק, תאונות דרכים וכו') לרכוש מקצוע ולחזור למעגל העבודה. התפקיד של העוס"ים הוא לבדוק עם הפונה מה התחום שאותו הוא מעוניין ללמוד והאם הוא יוכל למצוא עבודה בתחום בהתאם למגבלות הפיזיות שלו. הנושא הזה מעניין כי דרך זה מגיעים לעוד המון נקודות, זה מאוד מגוון כי יש פונים מאוד קונקרטים שרוצים רק לקבל קורס וללכת הביתה אבל יש גם כאלה שממש לא יודעים מה הם רוצים וגם יש להם כל מיני בעיות מסביב ואז העבודה היא לטפל גם במה שמסביב כדי שהפונה יהיה פנוי יותר לחשוב על העניין הקונקרטי - השיקום. כמו שכבר כתבתי לך אני מאוד נהנתי מהמגע עם האנשים ורובם נשארו בקשר ממש עד סוף השנה שלי. יחד עם זה היו לפעמים גם משברים ותסכולים, למשל כשלא כל כך הבנתי למה צריך לשים שם עוס"ים - זו יכולה להיות עבודה של "סתם" יועץ ולא מישהו עם תואר בע"ס. בשנה שעברה עבדתי בלשכת רווחה ומה שנוכחתי לדעת הוא שהעבודה בביטוח הלאומי היא קצת יותר אופטימית, כי עובדים עם אנשים מאוד נורמלים כביכול, ויש תחושה שכן אפשר לעשות איזשהו שינוי, בניגוד ללשכה שבה המשאבים מוגבלים והרבה משפחות הן דור שני, כפי שציינת. אני דוקא לא כל כך אופטימית כמו שכתבת, וגם לי יש נפילות. החכמה היא לא להישאר איתן לבד אלא לשתף את כל מי שיכול להקשיב ולעזור - חברה טובה, חברים ללימודים, מדריכה בשדה. וגם, כמו שכבר אמרתי לך, לעשות את המאזן של - בשביל מה שווה לי להישאר היכן שאני. אם אני שם כדי ללמוד, ואני מוכנה ללמוד בכל מחיר אז סבבה. אבל אם אני יותר סובלת מאשר נהנית, אז אולי זה לא שוה את זה. אבל על כך רק את יכולה לענות. טוב, הארכתי פה מאוד. אני עוד חייבת לך תשובה על הנחית קבוצה, אבל על כך באימייל הבא. לילה טוב!

שלום לך, ראיתי את התכתובות שלך ורציתי להגיד לך ששכנה שלי היא עוס"ית המטפלת במשפחות מצוקה. היא מאוד מרוצה מעבודתה. עדי

אני בהחלט חושבת שאפשר להיות מרוצים. צריך רק להאמין במה שעושים, לדעת שזה חשוב ושכל עשיה קטנה תורמת. אין ספק שזה קשה ודורש הרבה אנרגיות, אבל זה מה שכל כך מעניין - במעברים האלה והעבודה על עצמך. מה את עושה?