לכולם-ניסיון אישי

ראשית אני רוצה לצייןכי מניסיון אישי כל מה שמדובר עליו בכתבה המעניינת של מעריב הוא נכון ומדוייק.הכדור הראשון "שהדביקו " לי היה הפרוזאק,ורק היום אני יודע מה מידת הנזק שנגרם לי.כמו כן עברתי את כל סדרת הssri ואני יודע שיותר לא אשתמש בהם בשום מחיר! אבל גם שמוש בכדורים אחרים "ידדותים" יותר לא עזר ברמה של טיפול שורש.אנחנו נמצאים במצב לא קל ,שכן- לסובלים מבעיות נפשיות אין מענה משום סקטור רפואי חוץ מהפסיכיאטריה אשר מודה לא אחת כי "אנחנו לא בדיוק יודעים איך זה עובד".דוגמא: הכדור האחרון אותו רשם לי הרופא פותח ליפני כ-50 שנה נגד שחפת אך על הדרך נתגלה כיעיל מאוד למצבי דכאון וחרדה.למזלנו הטוב או הרע נפלנו בתחום בו המדע יודע הרבה פחות מאשר על היקום כולו.מוח האדם זהו הדבר הנעלם ביותר גם בימינו,( 35 שנה לאחר הנחיתה על הירח).למרות הכתבה בעיתון עלינו לגלות סבלנות כלפי הפסיכיאטר משום שהוא היחיד שמנסה לעזור כשבידיו ידע מוגבל יחסית,כשבהרבה מקרים המשותף בינינו לבינו זה ירי בחשיכה.כולנו תקווה כי פריצת הדרך הגדולה תתממש עוד בימינו.

ועד אז יהרגו אותו כשפני ניסיון לא תודה

אני מסכימה איתך בקשר לזה שהפסיכיאטרים (או המטפלים האחרים) רוצים בעצם לטובתנו, ואני טוענת שכמטפל למשל בבי"ח פסיכיאטרי מחליט לתת למטופל כדורים, זה במידה מסוימת בגלל שהוא חסר אונים, הוא לא יודע בדיוק מה לעשות, והפיתרון הראשון הוא להקל על הכאב הנפשי, ולהקל על ההפרעה. אבל אני חושבת שהבעיה היא שהרופאים, כביכול "מנסים" ת'תרופות על החולים, וזה מה שדי משגע אותי, כי הם יכולים לנסות איזה עשרה סוגים שונים של כדורים עד שהם ידעו איזה מתאים לאותו חולה, זה נראה לי קצת מוגזם! אז אני יודעת שהם לא קוסמים שיודעים מה מתאים לכל אחד, אבל הם רואים בכדורים דבר זמין מ-ד-י ומשתמשים בו כשאין להם תשובה לשאלות של עצמם!

אני חולה במחלה שאינה קשורה לנפש אלה לגוף וגם רופאים שאינם פסיכיאטרים מנסים תרופות שונות ומינונים שונים עבור חולים שונים באותה המחלה. אבל... וזה אבל גדול בתור אדם שנשוי לאחת שמשתמשת בתרופות מסוג זה אני מסכים שהמצב בתחום הפסיכיאטרי פרוץ שהנסיונות בבני אדם הם מוגזמים והם שליפות באויר יש חלוקה של תרופות פסיכיאטריות בצורה חסרת רסן ללא איבחון מקצועי מספיק טוב ולעיתים ע"י רופאי משפחה שהמרחק שלהם מהתחום רחוק שנות אור ולמרות זאת הם דוחקים את ידיהם לתחום לא להם(לדוגמא: נותנים לאנשים קסנקס בלי לדעת את הנזק שהם גומים). גם בין הפסיכאטרים נתקלתי באנשים אטומים שחושבים שאם בן אדם זקוק לטיפול פסיכאטרי אז הוא גם מטומטם ואין צורך להסביר לו את מהות הטיפול ומטרתו . נתקלתי כבר בתשובות כמו "אני לא צריך אותך את צריכה אותי" או אחרי התעניינות והצגת מידע מחיפוש באתרי אינטרנט ושוב ציטוט " החולים שלי לא שואלים שאלות הם סומכים על הרופא שלהם" אני מנסיוני בתחומים רבים של הרפואה עם רופאים מזלזלים ומסוכנים (גם פרופסור אחד ביניהם) סומך תמיד רק על עצמי ובודק את האבחנה של כל רופא מול אמצעים נוספים. אישתי אובחנה ע"י פסיכיאטר כסובלת מהפרעה דו קוטבית (מאניה דיפרסיה) עפ"י שאלות פשוטות שנשאלות למשל באתר האינטרנט של זיפרקסה אבל אשתי מעולם לא סבלה מדיפרסיה אלה מחרדות שלאחרונה נותנים סימני מאניה (אולי מהפרוזק שקיבלה שנים ועזר להילחם בחרדות בצורה מצויינת אבל מוציא כרגע אגרסיות) ואבחון זה לא קובע בוודאות את ההגדרה מאניה דיפרסיה. חברים תבדקו כל טיפול לעומק אסור לסמוך על רופאים באופן עיוור באהבה דוגי