מרגישה לבד

רציתי לשאול האיים ההרגשה של : אתה לבד שאין שאוהבים אותך ,מוזר, וכו... יש אצל עוד אנשים בעולם???

הי אינני מומחה לתורת הנפש אולם ההרגשה מוכרת לי אישית מנסיוני. אישית, אני חושב כי תחושת בדידות עלולה להוביל לדיכאון ועל כן אסור להזניחה ללא טיפול הולם. מאחר ותחושה הינה הרגשה סובייקטיבית, עלייך לדעתי להתחיל בטיפול עצמי ע"י שיחה עם אדם קרוב לך.

דנית, אם את יכולה ורוצה, אז עדיף שתפרטי קצת על עצמך. מה את עושה? כמה זמן הבעיה קיימת? וכו'. עדי

היי דנית, לפעמים אני חושבת שאם כל האנשים שמרגישים לבד, היו מתחברים ביחד, היו להם המון חברים. לצערי, התחושה הזאת של בדידות היא לא אישית שלך, היא עולה פה המון בפורום, והיא קיימת אצל המון אנשים בעולם. היא היתה קיימת אצלי עד לא מזמן בתחושה מאוד קשה של אף אחד לא אוהב אותי, אף אחד לא רוצה ליהיות איתי, אני לבד בעולם עם הבעיות שלי, אף אחד לא מוכן ליהיות איתי או בשבילי, ויותר מזה.. חשבתי שזה בצדק, שלא סתם אני לבד, שמשהו בי גורם לאנשים להתרחק ממני, שאני לא מספיק שווה שיתיחסו אלי, שאין מה לאהוב בי, ושהקשיים שלי באמת מרחיקים אנשים. אבל.. היום אני כבר לא לבד, היום יש לי מטפלת תומכת ואוהבת, יש לי חברים וירטואלים מקסימים שכיף לי ליהיות איתם, יש לי חברים ממשיים מדהימים שחלקם התפתחו מפה וחלקם מבחוץ - מהעבודה ומסתם פגישות אקראיות, ויש לי את המשפחה שלי שהתקרבה אלי. את כל אלה גם את יכולה להשיג, זה דורש השקעה גם ממך. היכולת הזאת להיפתח לאנשים ולגרום להם לרצות ליהיות חברים שלך, כדי שלא תישאר לבד, טמונה בכל אחד מאיתנו. בני אדם הם יצורים חברתיים מטבעם, אף אחד לא רוצה להישאר עם תחושת הבדידות המעיקה הזאת. אני הצלחתי בעזרת המטפלת הנפלאה שלי ובעזרת האנשים המקסימים כאן בפורום למצוא דברים בעצמי שעזרו לי לרכוש חברים. קודם כל הייתי צריכה להתחיל להאמין בעצמי, להאמין שיש לי דברים טובים לתת לאחרים, ואחר כך גם לבצע את זה, באמת לתת וגם ללמוד לקבל, ואז הכל כבר התגלגל מעצמו. אם תפרטי קצת יותר באמת מה גילך ? מה את עושה ? איפה את מסתובבת ? ולמה את כל כך לבד אולי תהיינה לי אפילו עצות מעשיות איך אפשר לשבור את מחסום הבדידות, את החומה הבצורה הזאת. ואם תמשיכי לכתוב כאן, תוכלי גם לרכוש חברים, ולו וירטואלים, שיעזרו לך להתקדם הלאה, וכבר תרגישי הרבה פחות לבד, ואת מוזמנת לעשות את זה. אביב.

שלום דנית. קשה לי לומר לך יהיה בסדר, כי עכשיו אני בתקופה קשה. מאידך אני יודעת שכשנמצאים במשבר רוצים לפעמים שכולם יבינו אותנו ויתיחסו בהתאם - כל הזמן. וכשהזמן הזה מותיר אותנו גלמודים - זה קשה. אני נזכרת ברגעים של אושר, רגעים קטנים שבהם לא הרגשתי בדידות מאיימת כזאת. אני מאמינה לאביב שזה תהליך שניתן ללומדו, אבל גם יודעת שהצעד הכי קשה הוא ההתחלה. בכל אופן - אני פה, ואת מוזמנת לכתוב. אשתדל לענות. הפורום הזה מצליח להוציא אותי קצת מתחושת הבדידות, לדעת שאפשר לכתוב ולשמוע מאנשים בעת צרה, מבלי השיחות שמסביב. כל טוב. האלמונית [email protected] את מוזמנת לכתוב.

שלום רב, כן, התשובה לצערי, היא "כן" גדול רב ועצום. בדידות היא המגפה של חברות מודרניות רבות, וראי את כל בתי המרזח, בתי השעשועים וכו'. אבל, וכאן החלק האופטימי: יש הרבה מה לעשות. כמו שהמושג "בית ספר להורים" כבר אינו מהווה כותרת שמבזה הורים, אלא להפך, שמאתגרת אותם, כך יש הרבה מה לקבל מהדרכה בעניין של רכישת מיומנויות בינאישיות. אשמח להמשך הבהרה אם תשלחי למייל האישי יותר פרטים עלייך (גיל, עיסוק, תקציר קורות חייך, מיקום בארץ וכ'ו). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לא , חמודה, מסתבר שלא!!!!!!!! (אני ההוכחה...)