לאביב

איך עבר עלייך היום? עלי עבר אחד הימים הגרועים בחיי.... מאחר וכבר שבוע וחצי יש לי חום גבוה מאוד וכאבי בטן שחוזרים על עצמם בעצמה שונה כבר 3 חודשים, הייתי ביום בבית החולים. לא נשאר איתי איש.השאירו אותי לבד לשמוע שאני עומדת לעבור בדיקות מקיפות כולל צילומי רנטגן ובדיקות שאמורות להפריך חשש ל... בכיתי כל היום .גם ככה לא אכפת לי מעצמי,אז למה לי לשמוע שאני עלולה למות ביסורים? דקות ארוכות של המתנה... שנאה עמוקה לעצמי על שהגעתי למקום הזה. לא הצלחתי לדבר עם אף אחד.(אני מצטערת טלי-מגיע לי שתעזבי אותי.הפעם באמת). לא הצלחתי להשיג אף אחד. אף אחד משם לא דיבר איתי בכלל.... בכיתי להם שיתנו לי ללכת, כי אני עם החום כבר שבוע וחצי ואני עוד מתפקדת די רגיל.הם הסכימו לבסוף,לא כי חשבו שאני צודקת ,אלא כי פשוט לא היתה להם ברירה. חזרתי לשגרת היום הרגילה.העמדתי פנים שהכל בסדר. לפני כמה זמן, ביליתי לילה שלם בבית חולים.גם ככה אחרי מה שקרה לבת דודה שלי קשה לי להתקרב לשם, הלילה ההוא הוסיף לזה עוד יותר.אבל אז לא הייתי לבד.עכשיו פשוט לבד,חולה ולבד. האמת שהגעתי לשם כי אחת מבדיקות הדם שלי הראתה משהו חריג, שיכול להיות סימן למחלה קשה יותר,אבל כנראה שלא מצאו כלום בצילום,אחרת היו מדברים איתי.אמרו רק שיחזרו אלי. בקשר לאנורקסיה.אני לא בקושי אוכלת.אני כמעט בכלל לא אוכלת בימים האילו.אבל עליתי 6 קילו מאז כי אני תחת פיקוח דיאטנית(המטפלת חייבה,בגלל המנטליות שלה וגם בגלל המשקל).יש בזה משהו קוסם,זה מצטרף לגסיסה האיטית, בכאב.אני מכירה את הגוף שלי. בצום בלבד אני לא אצליח לשמור על משקל ממש נמוך.יש לגוף שלי דרכים מוזרות לאותת לי שהוא רוצה לחיות לחיות ורק לחיות ולא אכפת לו מה הנפש שלי חושבת.לכן,לצום מבחינתי עכשיו זה לפול להקאות ולבולמוסים מאוחר יותר.ואת זה אני לא רוצה.ומזה אני נזהרת ואגב 42 ימים.בא לי לחייך עכשיו :-) שקל לי אני כן אוכלת, אני אוהבת לאכול עם אנשים.זה גורם לי להרגיש נורמלית וזה מוזר כי אפילו כשלא היתה לי הפרעת אכילה לא הייתי מסוגלת לאכול ליד אנשים ושידעו בכלל שאני אוכלת. למרות שהיום כבר לא יכולתי לסבול יותר.חזרתי משם עם כזה כאב ראש, שלא האמנתי שקיים סף כזה של כאב, ולראשונה בחיי לקחתי אקמול.אני בד"רכ לא לוקחת כדורים כי אני מאמינה שטבע של הגוף,אבל באותו רגע לא עניין אותי כלום! מה ז"א יש אנשים שמסרבים לעזוב? אף אחד לא נכנס לזה בכלל.לא ההורים.לא החברים.וגם אני לא מכניסה בכלל. טלי מסרבת לעזוב,זה נכון. סרבה לעזוב גם בתקופות הכי קשות, למרות שעכשיו פתחתי לה את הפתח, ואני אבין אם היא תחליט לעזוב.יכאב לי אבל אני לא ראוייה לזה גם ככה. המטפלת...לא יודעת, היא אמרה שהיא שמה לב שאני מפעילה עליה מניפולציות כדי שתגיד שהיא עוזבת ואני אשתמש בזה כתירוץ לשקוע.לא נוח לי להפתח ככה .לפעמים אני מרגישה שאני מתה לברוח משם.שיש משהו באוויר שדוחה אותי. טוב,אני מקווה שלא עצבנתי אותך עם ההודעה הארוכה שלי שמגיע לה להמחק מהשרת. והנה עוד דבר דקורה לי בזמן האחרון.אני מאמינה שלא מגיע לי כלום!שבא לי להדחק לפינה הקטנה ביותר ושלא ישימו לב אלי בכלל! אנג'ל

אנג'ל, אני מצטטת את דברייך: "המטפלת...לא יודעת, היא אמרה שהיא שמה לב שאני מפעילה עליה מניפולציות כדי שתגיד שהיא עוזבת ואני אשתמש בזה כתירוץ לשקוע.לא נוח לי להפתח ככה .לפעמים אני מרגישה שאני מתה לברוח משם.שיש משהו באוויר שדוחה אותי. טוב,אני מקווה שלא עצבנתי אותך עם ההודעה הארוכה שלי שמגיע לה להמחק מהשרת. והנה עוד דבר דקורה לי בזמן האחרון.אני מאמינה שלא מגיע לי כלום!שבא לי להדחק לפינה הקטנה ביותר ושלא ישימו לב אלי בכלל!" ובכל זאת אני שמחה שאת כותבת הודעה ארוכה, מפורטת וכזו שקשה להתעלם ממנה. זה אומר שיש תחושות לחוד, ומעשים לחוד. על אף שלא הייתי איתך היום, אני לא עוזבת. אני עדיין איתך, אבל כאן, כמו שקבענו. אני שמחה שיכלת לכתוב כאן, להיפתח, לשתף. לגבי עניין הבדיקות, הרבה פעמים הם בודקים הרבה מעבר לדרוש, כדי להיות בטוחים. אני מקווה שגם אצלך זה אכן כך. בכל מקרה, תמשיכי לעדכן כאן. שיהיו בשורות טובות, והמון בריאות, טלי פרידמן

:)

מלחמת התשה... גוף ונפש כתבתי לך בדיוק על זה בהודעתי למעלה

אני מקווה שהכל בסדר, למרות הכל ואף על פי! שיהיה לך ערב מוצלח ונעים, להשתמע, טלי פרידמן

היי טו'ש, בוקר טוב, היה ערב מצוין למרות הכל, אבל כן בסוף יורד האסימון.. אני בסדר.. מקווה שיהיו לי גם עדכונים טובים יותר בקרוב.. אוהבת אביב.

במשך כ"כ הרבה זמן... חיכיתי שתגיע ההתמוטטות הפיזית הזו. אין לי מושג למה . אף פעם לא חייתי ממש הפרעת אכילה. תמיד תהיתי לעצמי איך גוף יכול להיות כ"כ חזק.ובדקתי,וחיפשתי את הגבול הפיזי שלי ומשום מה מעולם לא מצאתי אותו... והיה לי מוזר...הייתי קוראת בפורומים את כל ההודעות של הבנות ...ולא הייתי מתחברת לכל התחושות הפיזיות הקשות שמתוארות, ולא הייתי מבינה למה הן בכלל כותבות על זה,מה זה נותן להן? היו לי מדי פעם רגעי חולשה, תשישות , הגעתי למחלקות פנימיות לבדיקות ומעקבים בתקופות גרועות יותר , אבל אף פעם המצב לא ממש הדרדר. תמיד קמתי מזה מחדש ללא טיפול רפואי אלא ע"י הגוף עצמו והטבע החזק של הספורטאית לשעבר... המערכת החיסונית שלי קרסה לאט....הרבה פעמים חום, הרבה פעמים וירוסים וחיידקים למינהם...אבל תמיד הייתי תופשת את קצה החוט ברגע האחרון ומטפלת בצורת מנוחה ותזונה טובה וזה היה עובר.גם אם לא רציתי לעשות את זה,הרצונות שלי היו מתנתקים ממני והייתי פועלת כאוטומט. ועכשיו הבנתי למה... את יודעת איך זה שחיים ממש בתוך החרא.מוותרים על ההקאות,על ההתעסקות באוכל,על הטשטוש שהן גורמות,על תחושת השליטה המזוייפת הזו.בהתחלה בסדר נפשית,ואז מתחילים לחפור ופה עברתי התעללות מינית מקבוצה ילדים, שם אח"כ עברתי אונס ולאט לאט נפרמים הסיפורים . פתאום מרגישים שהעולם נורא מגעיל.אפילו יותר משחשבנו לפני.פתאום מגלים כמה פוחדים לחיות.פתאום מגלים כמה בעצם קל לשתף פעולה עם הסוף. אז במקרה כהרגלנו,כי אנחנו עדיין שוקלים הרבה פחות מדי, שוב אנחנו תופסים מחלה והפעם אנחנו לא ממש מטפלים. ופתאום אנחנו משליכים את תחושת חוסר האונים שהרגשנו כשמישהו הפיל אותנו לרצפה על אנשים אחרים.פתאום אנחנו מעמידים במצב חסר אונים אנשים אחרים.משאירים אותם עם התחושה שהם עדים לגסיסה איטית של בן אדם בוגר ואין ביכולתם לעשות דבר. לי כואבת מאוד עד עכשיו חדירתו של אותו אדם לגופי, לאנשים אחרים כואבת חדירתי לליבם. ואז מגיעים לבית חולים...ופתאום מגלים כמה הזקנו לעצמינו ואנחנו רוצים לצאת משם אבל קודם צריך לבדוק כי הנזק כבר נעשה ואם החששות יתאמתו...מה זה אומר?שהצלחתי?מה הצלחתי?למות? ופתאום אני מגלה שאני לא רוצה...כ"כ לא רוצה...האוטומט הזה של הטיפול בעצמי לפני קריעת החוט בכל פעם, מלבד הפעם הזו, נבע מהמקום ההוא-מהרצון לחיות,מיצר ההשרדות הגבוה... ופתאום יש לי חשש להיות לבד, ואני זקוקה לאנשים שירגיעו .... סתומה אני ,מה? אנג'ל

היי אנג'ל, בוקר טוב.. מצטערת, לא קראתי את כל ההודעה שלך, וגם לא את זאת שאחריה, ואני מתנצלת.. ברגע שראיתי את המילים בית חולים ובדיקות וצילומים, זה החזיר אותי לדברים הקשים שלי, ואני לא מסוגלת עוד להתמודד עם זה עכשיו. הצנזורה הפנימית שלי התעוררה לחיים וצעקה לי - תיזהרי.. המקום הזה עוד קשה לי מאוד מאוד לשמוע עליו, התמודד איתו ולהתייחס אליו, אז אני נזהרת.. מצטערת !! מקווה שאת מבינה.. ושיהיה לך יום מקסים וקל.. שלך, אביב.