משאירה שורה אילמת

וזהו

יקירה קראתי גם את המילים שכתבת לבמבי כאן מתחת.. גרמת לי לדמוע. מתאים לך חיבוק? אני

ימים כאלה של אבל. ככה זה. תודה, סוריקטה

עצוב לי לשמוע... מקווה שאת מצליחה למצוא רגעים שעושים לך טוב

אני לא יודעת עם זה התקופה והתאריכים הקשים בה לא יודעת עם זה הקשר עם המטפל או בכלל ...בדיוק כמו שנכתב ימים של אבל .... כאן כשתרצי להרחיב שומעת אותך קוראת אותך מחבקת בשקט בלי מילים ... יודעת שזה לא הרבה וזה חמקמק כשזה לא נוכח אבל ליבי אתך ... אביב

לא יודעת על מה ימי האבל מקווה שלא קשור במוות של אי מי שבגללם את באבל... אשמח אם מתאים לך להרחיב בנושא כי הולך להמון כיוונים חיבוק אם מתאים חטולית

הי חטולית, תודה ששאלת. א(E)בל. א(E)בל על שנות הטיפול הנפשי שלי שעוד מעט תם. כלומר, באמת לא ממשיכים יותר. נפרדים. כשאני מצליחה להרגיש - מגיחים ייסורים או עלבון. ועוד מחשבות רבות של שחזור מפעם. ההתפתחות בטיפול בשנים האחרונות הייתה אפסית, עד כדי אולי סוג של נזק. גם הקצב קודם היה איטי ביותר. מה לעשות. זה הכי טוב שיש. מצליחה לזכור שהאיש שהיה שם חכם מאד. מה שיצא טוב הוא שאפילו האבא הקשיש והנכה והמאד חולה שלי הפסיק לכמה רגעים להפיל את עצמו עליי וקצת הקשיב לי. כי ירדתי מהפסים לגמרי, ואפילו לא יכולתי לטפל בו, באבא. שמחה שמצאנו דרך - באמת אבא ובאמת אני, ליצור מפגשים בינו (הזקן) לבין התינוקות במרחב פתוח ובמרחק וממוסכים ולעתים קרובות למדי בתוך עידן הקורונה, כדי שאף אחד מאיתנו לא ימות מבדידות תהומית. תודה שהיה לי מקום לרשום את זה. סוריקטה

הי אביב, רק עכשיו ראיתי. איך שאני מצליחה כל כך לפספס. מצטערת, תודה, כתבתי בהמשכים בכל מיני מקומות. סוף קרוב לטיפול. מן הסתם ימים של שחזורים וחלומות איומים של פעם בעוצמה. וכמו שרשמתי - ככה זה לילה טוב (יודעת שבוקר, זה בסדר) סוריקטה