פתאום כשאני בשקט..בלי כל הרעש של התקשורת והעבודה והסתדרות המורים.....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ההודעה שלך התקבלה בהצלחה
היא נמצאת כעת בבדיקת עמידה בנהלי הפורום
ההודעה צפויה להתפרסם תוך 24 שעות ממועד הגשתה
במידה וההודעה לא פורסמה בתוך 24 שעות, מומלץ לעיין שוב בנהלי הפורוםולהעלות את ההודעה מחדש.
בא יום הזיכרון...כשדי ניסיתי להתעלם מיום השואה.. כשאני פתאום בשקט בלי כל רעשי העבודה וכו...אני עצובה. ממש ממש בתוכי..כאב ועצב...בלי הסבר. כזה שקט כואב. אולי בשל כך אני כל הזמן ברעש הקורונה והעבודה וכו. לא יודעת.השקט הפנימי אינו רגוע. זהו שקט של כאב, עצב...לא ברור. לא יודעת מה קורה בעצם מבפנים...נעלמתי... שיהי חג עצמאות שמח בכל זאת.
הי מיכל, לפעמים, השאון החיצוני הופך להיות כמעין רעש לבן שממסך. אך יש רגעים שאנחנו עצמנו לא ממסכים ואולי מצליחים להרגיש יותר, תמציתי יותר. קרוב ונוגע. ולפעמים הכאב עצום, שכל כך לא פשוט לעמוד בו, שמעדיפים את המיסוך. מקביל קצת לשימוש בחומרים וכד'. במקום לבכות. סופ"ש נעים, עם קצת שחרור גם סביב הקורונה. חיבוק ונשיקות (מרחוק) סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
