פולניה במובן השלילי כמובן........קשה...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/10/2019 | 11:36 | מאת: מכל

אתה צודק בקשר ללבד. ניסינו בטיפול לחפש אנשים שקרובים אליי ואוכל לשתפם. אז מנסה כרגע מעט. אחרי החגים יהיה לי זמן לנסות יותר עם מישהי שאני חושבת שיהיה אפשרי. זאת שספרתי שהבן התקרב אליה והיו לי חששות. הם יוצאים כרגע...אנחנו משפחה דתית היא חילונית. יש לה בעיה של חרדות והיא בטיפול וכו'. יודעת שקשה פה לאנשים לקבל את זה שאני מעדיפה שלא יצא איתה. אבל גם לא ספרתי על הפער של הדת...אנינחוששת מהקשר הזה..נכון, אני נפגעתי אז יודעת מה זה. אני בסתר היא לא מסתירה..אולי קשה לי גם זה?? היא לא התגייסה לצבא בשל כך ולכן זה גם נשמע לי חמור... אודי, האם חרדה חברתית זאת סיבה שאי אפשר לגייס בגללה? מה הרמה של החרדה צריכה להיות כדי לקבל פטור? נשמע רציני. היא עם כדורים פלוס טיפול...וכן, אני חוששת ..אם זה יתפתח לכלל חתונה הפער של הדת פלוס בעיות נפשיות ישפיע על הילדים שלהם. אני פוחדת על יחסים אנטימיים בניהם שיהיה קשה..על ילדים עם חרדות .סורי, אני נשמעת רעה ואכזרית שאני לא רוצה....להזכיר שגם אני נפגעת...וזה לא פשוט לחיות איתי!!!! אני חוששת שזה יפריע למצוא עבודה ללימודים וכו'...מה לעשות? אני רעה. מבחינתי זה ראש בריא למיטה חולה. מי שרוצה לתקוף אותי תנסו להבין גם את הצד השני בבקשה!!! זה לא חיים פשוטים ואתן יודעות את זה טוב מאוד!!! אני גזענית לכיוון נפגעות???? אולי.. מצטערת. נכון שמגיע להן לחיות רגיל..אבל זה לא רגיל בכלל! זה דורש המון התגייסות ומשאבים. ולמצוא עבודה כשלא עשית צבא על בעיות נפשיית לא נשמע אידיאלי...ובכלל החיים קשים כך... סורי. אודי, שוחחתי איתו. הוא לא רואה בזה בעיה. אומר שיש היום הרבה שלא עושים צבא..שמשתמטים והיא לא כזו...כשאכיר אותה אדע. ועל הדת הם יתגברו..( עוד לא פגשתי אותה) וכן. הוא פוחד להביא אותה הבייתה...בגללנו כנראה.מה עושים? אני לא מתעמתת הם יוצאים. לא אסרתי כלום. רק אמרתי לו את דעתי...מה דעתך? האם יש לה סיכוי בעולם הזה לטוב? לעבוד? שיקבלו? אני פולניה נוראית. יודעת. עולם אכזר..

לקריאה נוספת והעמקה
17/10/2019 | 07:25 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, קראתי וחשבתי לכתוב הרבה דברים ואז המשכתי לקרוא וראיתי שציינת שטרם פגשת את הבחורה. המידע שיש לך הוא די עקיף, אולי, וחלקי מאד. היום את גדולה יחסית ומניחה שלמדת שכדאי לדבר, לשאול, לקבל פרטים נוספים שידיעתם (ולא רק מחשבות מרחיקות לכת בראש מול עצמנו) משנה את פני הדברים ועשויה להקטין חרדות. ובכל מקרה - אומרים שעדיף לדעת. לדעת על כאן ועכשיו. ונבואות... בשלב ראשון הייתי ממליצה שתזמי ותזמיני אותם, אותה, ובאם וכאשר תהיה הסכמה דברי איתה, ממש, עם הנערה, בפתיחות. אולי לא על הפעם הראשונה, אבל אולי אם לאט לאט בהמשך ייפתח פתח לכיוון ותהיה זרימה. תוכלי? מתאים? אולי לא הייתי קוראת 'הן' לנפגעות. אלה אנחנו, כולנו. כולנו כבני אדם. חלק מ. כן מבינה בעצב את הכותרת והקבוצה בחברה. הסטיגמות וההדרה. עלתה בי מחשבה שאולי תנסי לחפש בך את הקנאה. היכן את מקנאה בה. אולי הגלוי אצלה שנסתר אצלך? מניחה שאת זוכרת שאני גדלתי כילדה / נערה / בוגרת עם קולות שמדברים כל הזמן ובעוצמה את האין סיכוי הזה. הזדהתי איתם והם ניצחו. והם שם גם היום. על כל הודעה שאני רושמת כאן לאחרונה עולה בי מחשבה לתלות את עצמי ולחבוט את כל הגוף והראש בכל קיר אפשרי. סיפרתי כאן על תכנית טלווזיה שנקראת 'סליחה על השאלה'. אני חושבת שעיקרה של התכנית הוא להראות שכולנו בני אדם. אמנם הזכרתי את התכנית בהקשר של האוטיזם, יש פרק על אנשים שהותקפו מינית (ייתכן שלא קל לצפות). הנה: https://www.youtube.com/watch?v=p4tiyxrKvl0 התבוננתי בכמה תכניות כאלה, ובחלק גדול של המקרים אמרתי לעצמי, וואלה, איזה אחלה אנשים. כן, אלו אלה שמסכימים לדבר ומסכימים להחשף מול מצלמה מול קהל גדול ונבחרו. ופה נגמרו לי המילים. סוריקטה

17/10/2019 | 09:07 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי אחרי החגים נשמע ממש זמן טוב להתחלות חדשות לנסות ליצור קשרים חדשים..בלי לחצים משום כיוון.. מאמינה שתצליחי..! והבן החמוד הצעיר שלך ..לומד מהחיים על הדרך שלו מה שהוא כנראה צריך... לא ענין של אמא פולניה במובן השלילי..אין אמא פולניה כזו.. וגם את בדרכך מנסה להיות להבין ..להכיל..לא פשוט לאף אחד משניכם.. ושאר הדאגות על זוגיות..ומציאת מקומות עבודה...לא מוקדם מידי לעסוק בהם בשלב ה זה?? חטולית

הי מיכל, הדאגות - כבודן במקומן. והן לגיטימיות. אבל בן אדם הוא הרבה מעבר להגדרות, תוויות, קבוצות וכו'. בהחלט שווה לשלב בין לסמוך על בנך ועל בחירותיו ולנסות ולהכיר את הבחורה. אני משער שאם הוא אוהב אותה - יש כנראה לא מעט לאהוב בה שאולי גם את תוכלי לראות לכשתכירי אותה. אודי

18/10/2019 | 08:09 | מאת: אביב 22

נושא לא פשוט בכלל שנחלק לשניים האחד זה הדאגה האימהית שלך והיכולת עם הקושי לתת לילד לבחור את דרכו . מסכימה עם סוריקטה יש לנו דרך לנבא את העתיד -לרוב שחור . לברוא מציאות אחרת כן לחיות עם נפגעת זה לא פשוט ונפגעת משלמת מחיר כבד ...אבל לזוגיות צריך טנגו ולרוב אנו בוחרים בזוגיות ובקשר לפי מה שלמדנו על קשר . אישית אולי בגלל המנטליות (חילונית)שונה ממך הבית שלי פתוח לכל החברים חברות של ילדיי...ומה שלי חשוב זה טיב הקשר בנהם ...מצמיח ,בריא וטוב לשני בני הזוג רואה איך הם מדברים אחד לשני שפת הגוף כשהם רבים מה קורה האם יש התכווצות האם הם יודעים לנהל את הקונפליקט בנהם ...בקיצור כל מה שקשר בריא צריך שיהיה בו. אני לא חושבת שאני צריכה לאהוב את בן בת הזוג של ילדיי אני רוצה לראות שטוב להם וטוב לא בא בלי קושי וויתור ככה זה בחיים . לגבי הבחורה מכוון שאני לא מכירה אותה אני לא יודעת מי ומה היא ...נפגעת זה רק טייטל אחד וכן אם מישהו יגיד לי הי מצאתי לבן שלך בת זוג עם הפרעה דיסוציאטיבית גם אני לא יאהב את זה אבל וזה האבל הגדול מאחורי ההפרעה יש בן אדם שעושה את ההבדל . כמעט כולנו לפחות הקבועות עברנו פגיעה אף אחת מאיתנו לא דומה לשני ...אנחנו מדברות על המחירים של הפגיעה את מדברת על קושי בזוגיות וכואב לי שאת עדין שופטת את עצמך ...לטנגו צריכים שניים ובני הזוג שלנו נבחרו מתוך הפגיעה לטוב ולרע ....ככה שבקונפליקטים גם להם יש חלק . וזה שזה כואב לך כאמא ומדאיג ברור ומובן וליבי אתך ....תני לבן שלך הרגשה שאת סומכת עליו ושאת משחררת לו ....זה בסדר גם לעשות טעויות ככה גדלים . חיבוק ענק לגבי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית