תלות- עצמאות.........

היי.. אני נמצאת כרגע במצב שמאוד מבלבל אותי. אני מרגישה שקצת חזרתי למציאות בתוך הטיפול, מפדח אותי להמשיך ולדבר על הקשר ביני לבין המטפל, רואה אותו יותר כאדם שלם. ומצד שני בתוך תוכי מאוד רוצה להמשיך ולשמר את הקשר התינוקי הזה. אבל יודעת שצריך להתבגר ולהתקדם לעבר עצמאות.. הלוואי ופשוט יכולתי להגיד בפה מלא שאני מוכנה לעצמאות אבל יודעת גם שלפעמים אני נזקקת לתמיכה כמו ילדה.. הכל כל כך מסובך, באלי כבר להיות חזקה ועצמאית, לא לפחד מהעולם

היי בריה זה בכלל לא קשור לתינוקי לדעתי תני לזמן את הזמן חג שמח חטולית

היי.. מכירה את התחושה..תני לעצמך זמן להיות נזקקת ומשם כבר תגיע ותצמח העצמאות שגם היא אגב לדעת להעזר באחרים. אני בדרך לכך...איתך

הי בריה, שאלה שחשבתי עליה לחשיבה בינך לבינך - האם מוכר לך מהעבר הארגומנט של חייבת להיות גדולה ולא להראות שאת קטנה, או חלשה או תלויה וכד'? האם לפי תפיסה זו גדלת? מוקדם מידי? כנראה שאנחנו לא באו או אלא גם וגם. אולי. סוריקטה

כמובן שהדפוס מוכר. ברור שאני מעדיפה להיות חזקה ולא תלותית. אבל בטיפול הרשתי לעצמי ״להתפרע״ ולהגיד שקשה לי ושאני זקוקה.. אבל מרגישה שמיציתי, אני חושבת בעיקר מהפחד להיות במצב התלותי הזה במשך שנים.. אני לא יודעת אם אני בוחרת נכון, אבל להיות תלוי כל כך באדם אחר זה לא קל. במיוחד במישהו שבסופו של דבר זר לך (מטפל)

הי בריה, אז אולי ניקח לאחור ונאמר: רגע, בואו נתמקד. לא לא, לא מיצינו. אדרבא, אולי בכל זאת צריך לעבוד על הנקודה בדיוק. בתוך הקשר. ושיהפוך למשהו פחות ופחות זר. ולדבר על החרדות שתיארת כאן בדיוק. ומי אמר שזה קל... סוריקטה