אודי.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני כותבת ומוחקת כמו ילד שלא יכול לעמוד על שתי הרגליים וקופץ מרגל אחת לשנייה היום אפשרתי קירבה אלייה ממש בלי מחיצות בלי גבול בחלקים שקשה לאפשר קירבה ...בעבודה על הכעס שבגוף ...כמה כאב עלה ..כמה שיתוק של הגוף כי אסור אני לא יודעת העור שלי דק כמו שממית ... אודי....הכל מדובר הפחד הכעס השיתוק וכל פעם שהגוף שלי מגיב ככה אני מבינה באיזה עולם חייתי ... לא יודעת מה אני רוצה כאן ומה אני צריכה אולי רק להיות ....להאחז גמר חתימה טובה אומרים לא יודעת מה זה .. מרגישה שהוחתמתי לתמיד בלידתי ...שיהיה טוב שנהייה טובים שנעשה טוב בזה אני מאמינה ולכולם סליחה שלא עונה ולא קוראת לא מסוגלת כרגע כלום ובמבי ....לא יודעת אם זה עדין הבאג הזה והתגובה המעצבנת של דוקטורס או הקושי לחזור ...אוהבת אותך ומחכה לך כאן בשקט
הי אביב, חשוב מאוד שאפשרת, חשוב שניסית. אני מניח שככל שמתאפשרות חוויות קרבה אמיתיות למקומות הרגישים והפגיעים, גם מתחזקת שכבת העור המגן. חתימה טובה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
