וגם ...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי כולם, אולי מפאת רגישותי הספציפית לאחרונה ובהמשך להודעה שפתחתי לפני כמה דקות - עניין הכינויים - יש לי תחושה (וייתכן שאני טועה) שיש כאן מי ששואל/שואלת בכינויים משתנים. אם מישהו עושה את זה - אז לידיעה - אני מרגישה שזה גם מקרקס אותנו, משחק לנו ברגשות, בז לנו לא מכבד ולא הוגן. עצוב, מכעיס ומעליב אם זה קורה. גם אם לא - זו הרגשה שעלתה בי נוכח המחשבה. סוריקטה
מאוד מקווה שאת טועה לגבי מי שכותב/כותבת ביותר מכינוי אחד מסכימה לגבי תחושות הרגשות שזה מעורר חטולית
...... .... .. סוריקטה... הי... אמממ... סוריקטה... הי.... אמממ... לא כל כך יודעת מה לומר לך... אממ... אני 'שומעת ' רגשות לא פשוטים... גם לי קרה משהו כשאני קוראת את ההודעה הזו שלך.. אתמול נשארתי ללא מילים כשקראתי את הודעותייך האחרונות.. כן עם תחושות... הרגשתי כמו מכה בתוך הבטן..והרגשתי שאין לי מילים בפה והידיים משותקות.. הבוקר קראתי שוב את הודעותייך ו... את יודעת מה סוריקטה ? אולי מה שאת מרגישה כלפי הכותבות ' האנונימיות' שאת מדברת עליהן.. אני הרגשתי כשקראתי את ההודעות.. אולי איזה סוג של תהליך מקביל כזה..?? אולי סוג של השלכה הזדהותית מסויימת ? כשקראתי את הודעותייך כשאת לא מציינת שמות ספציפיים מיד שאלתי את עצמי :'למי סוריקטה מתכוונת ? למי סוריקטה מכוונת אצבע מאשימה ?' ומייד הרגשתי אשמה .. מיד רציתי לומר לך ולהישבע שזו לא אני. מצאתי את עצמי כמו רוצה לומר לך.. סוריקטה זו לא אני..אני ילדה טובה.. מסובך לי.. לא יודעת אם הצלחתי להבהיר..להסביר.. אולי גם לי לא כל כך ברור.. מה שכן ברור לי זה שאת מאוד יקרה לי!! ומה שכן ברור לי שהייתי רוצה כמו לזרוק ממך את התחושות הקשות שלך.. מדמיינת את עצמי לרגע יושבת ואת מניחה עלי את ראשך, אני מלטפת את ראשך,את נושמת נשימות עמוקות עמוקות ונרגעת לאט לאט..לאט לאט.. וכשאני מתבוננת בפנייך הנינוחים אני אפילו מזהה חיוך קטטנטן בזוית שפתייך.. שלך, במבי.
הכנסי וקראי את התגובה שכתבתי לך ..בתגובה שלך אלי מתחת לאודי.. ארוך ..אבל מכוון לכולן.. אשמח לשמוע אתכן..מי שיכולה.. תודה חטולית
... שכל ההודעות שרשמתי לאחרונה נראות לי מיותרות וראויות למחיקה. ועצוב שאפילו אין לי פנטזיה לגבי העתיד שלי. גם זה חסום. ועצוב, שעדיין בגילי לא למדתי לעשות דברים שקטנים כן. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
