לצאת לאור

הי, אודי, רשמת לי שאני מבקשת לזקק. אאל"ט. התעצבנתי עליך כתגובה מיידית, חלפו כמה ימים, וגם יום חמישי, סופשבוע, סוף שנת עבודה, סוף שנה טיפולית, ועוד. יש קשר. שורה תחתונה - מכל המילים שערבבתי כאן, בסוג של עולם סגור דימיוני קצת-הרבה של האינטרנט, מרחב ביניים, אולי. בשלב זה הייתי אומרת שהייתי שומעת את המשאלה שלי לצאת לאור. כנראה שגם לא סתם דיברתי על כתיבת מילים, משפטים, פסקאות, סיפור (ברצינות ובמציאות) לעולם. כמו שרשמתי למיכל - במימדים אנושיים. קצת מעניין לפעמים. גם משעמם. רגיל וגם מיוחד. סוריקטה

סוריקטה יקרה .... זה יכול להיות רעיון לא רע לשנה הבאה ... להתחיל לכתוב לאסוף כתיבות ישנות לאגוד ואולי אחר כך זה יצא אל האור .... וכן אגלה לך בסוד שגם לי יש משאלה כזו לצאת אל האור..במימדים אנושים רגילים ....מחזיקה תקווה שפעם האור לא יסנוור כל כך ... אתך אביב

סוריקטה יקרה, מרגישה איך את יוצאת לאור עם כתב היד והחתימה הייחודיים שלך. את יודעת, גם לי יש משאלה כזו והיו זמנים שמעט העזתי, תחת שם בדוי, לפרסם שירה. גם זו אפשרות, אולי גם בשבילך, חשבון בשם בדוי או בלוג. שמחה על המשאלה הזו שלך. כתבתי על כך גם בהודעה קודמת אלייך. איתך, שירה

הי שירה, קראתי אותך למטה בתגובה אליי. אחזיר לעץ הנוכחי. מעניין שאת רואה יצירתיות דרך הרשת. מעניין שאנשים רואים זאת בי גם בעבודה שלי. רשמת נהיגה כדבר של גדולים. לא צמחתי לשם. (אפילו לא רשמתי 'טרם', כי לא בתוכניות). במקום של ההתמודדות עם הפתעות מוצאת את עצמי גרועה ביותר. גם התמודדות עם תוקפנות מחוץ שמאד נקשרת אצלי לנהיגה. השתלבות ותפיסת מקום. וגם היו אוכלים אותי בלי מלח בכל הקטע של הטיפולים הטכניים. למרות שאולי חלק מהם הייתי יודעת לבצע בעצמי. עם זאת, מהישגי הטיפול היא טיפל'ה יותר ספונטניות(יחסית, מאד יחסית) מהעבר. סוריקטה

בשבילי המעברים האלה בעבודה שעוסקת בה בינתיים - לצד השחרור, נחווים גם כסוג של אסון. כאלה נפלאים שטיפחתי. היו שלום. סוריקטה

אאל"ט....שוב לא מבינה ..כמו תמיד... לשמוע את המשאלה שלך..נשמע לי גדול !! במימדים אנושיים.. קצת מענין.. לפעמים גם משעמם.. רגיל וגם מיוחד.. נשמע מתכון מושלם להתחיל לבשל משהו על כתיבה ולדעתי את גם מסוגלת.. בהצלחה ...כשתליטי.. חטולית