יום ראשון, אני מדקלמת

אין לי מושג אל מי אני פונה, אז אשאיר את השורה ללא דמות יעודית. בעצם, יכולתי לרשום לישות שלום, ובכן, לישות שלום, הומור טראגי שכזה, פעם, כנראה, שגם הרגשתי שלכאורה הדלקתי כאן את השמש. שנלחמתי על התקווה. למרות שהרגשתי שלקול הזה יש משקל נוצה. והיה קל להעיף אותה בפוווו אחד. והוא באמת סוג של עף בסופו של דבר. נו טוב, השמש הייתה כאן מיליארד שנה לפניי, וגם תהיה אחריי עוד כפרק זמן דומה. אתמול פתחתי את עמוד הפורום ונבהלתי. אני לא מכירה אותו. את העמוד הזה. העיגולים האלה עם התמונה של הדמות בפנים. מי זה? מי האיש הזה? לפני העיניים יש כיתוב. אני יודעת לדקלם ולקרוא: כתוב ד"ר אודי בונשטיין. אני לא מכירה את הדף. מה לי ולו. כן, יש לי במחשב קישור מקוצר ואני מכירה את השם שלו טכנית ובאתי לפה. למה? אין לי מושג. תודה לשירה, שמבחינתי לקחה תפקיד של (אולי גשר). מאד משנה עבורי שמכולם זו את, שירה. הבעייה היא שזה לעתים תפקיד שאנחנו אלופים בו עבור אחרים וגרועים בו מאד עבור עצמנו. תודה למי שלא הרביץ לי וגם לא היה אדיש. וחשבתי על כך שאנחנו אולי קצת פורום הגירה. פעם היו כמה וכמה ולא מעט קבוצות כאלה. ועם הזמן, אחד אחרי השני, המנחים ביקשו לפרוש לדרכם. אולי יש מקומות נוספים כאלה עם מנחה, אבל אני, היום, מכירה רק את זה כפעיל באופן יחסי בתדירות גבוהה (אולי מידי?). לכל אחת המקבוצות הללו היו הכללים שלה, וככה נהיינו סוג של כולנו פה. בבקשה, אנשים, אנא, נסו שתהיה חלוקת תפקידים מאוזנת ומוגדרת. בין כולם. כולם. לא רק חלקים בתוך אותו אדם ובקצב מסחרר, אלא גם בריות שונות. בבקשה. ונסו להחזיק עמוד שדרה משלכם. ההודעה כענן תלוש, לא שאני יודעת מי זו, אבל ( סוריקטה, הדמות הבודדה הזאת)

סוריקטה... :) קראתי וחייכתי... את באמת מותק !!! אגב תפקידים... *אולי לעודד את שירה =תפקיד (?) אגב , גם אני מאוד מאוד שמחה ששירה לקחה על עצמה תפקיד זה.. חכמת הראש והלב שלך שירה, היצירתיות,מרחב הנשימה , הרגישות,האיכפתיות, האנושיות שבך.. וכן...גם אני חווה אותך עם עוצמות פנימיות !!! *סוריקטה, לעודד את האחרים לקחת תפקיד = תפקיד..:) בקיצור סוריקטה... לדעתי,אין מישהו בקבוצה שלא נוטל על עצמו תפקיד כלשהו בין אם מדובר על תפקיד משימתי או תפקיד רגשי ( כפי שביון מדבר ) נמשיך...צריכה לסייע לאמא שלי..

סוריקטה אהובה, אני לא מרגישה שהודעתך כענן תלוש, להיפך. אני מרגישה שהיא קרן מאירה על תחושותייך הקשות ועל פינות כאן בפורום. למרות הבילבול והניתוק שאת חשה תגובתך רהוטה כתמיד ומלאה ברגשות עוצמתיים. מאוד החמאת לי על התודה, וצדקת בדברייך על היכולת להיות עבור האחר ולא לעצמנו. סוריקטה, אני מעריכה כל כך את הדרך שלך לחזור לכאן אחרי הסערה ומקווה שנצליח ביחד להיות כאן ולחזק זו את זו. את יקרה לי מאוד, שירה

תודה על המילים הטובות שלך במבי אהובה, הן חשובות לי. מוזרה לי קצת המילה מקום, אני שלרב מרגישה זרה, מהססת. מוזר לי איך מתוך השבר נראות העוצמות. את יודעת במבי, בתקופת המשבר הארוך הזה, כשאמרו לי "את חזקה", לא ידעו שבעצם אני לא רוצה להיות חזקה, אני רוצה ,להפסיק להחזיק, לשחרר ולהיות חלשה. המילים שלך על העוצמה לא גרמו לי להתנגד, אלא לחשוב שאולי באמת, ואולי זה טוב, ואולי מהמקום הזה הכל יהיה מאוזן יותר, אהיה ניזקקת אבל עם עוצמות. אולי זה אפשרי שאוכל להיות גם וגם ולא להטעות. שלך שירה

היי שירה יקרה מסכימה עם מה שכתבת, זה בסדר גמור להרגיש או אפילו לרצות להיות חלשה מפעם לפעם ובמצבים לא קלים, אין צורך להוכיח תמיד שאנו חזקים ובעלי עוצמות כשמה שאנו מבקשים בעצם זה להרפות ולהזדקק.בעיני, סוג של ריפוי,או מילוי של כוחות/מצברים שיעמדו לרשותינו ברגע שנזדקק להם. מקווה שהוקל לך מעט בכאבך. שלך בחיבה כנה ריבי.