משפט שנחרט בי ואני חושבת על מה שאביב כתבה...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

28/03/2019 | 07:19 | מאת: מכל

משלמות כסף לקבל חמלה...כמה עצוב. ממש!! אני מרגישה שזה ממש בכייני מצידי..שאני מתבכיינת..בפגישה בכיתי עליה ממש...בסוף בחיבוק הרטבתי לה את הכתף..ואני מתפדחת...איזו בכיינית אני. היא תענה בטח שאני שיפוטית והאם מישהו שנפגע צריך לא לבכות על כך?? משהו כזה..אני מכירה אותה כבר...אוףףףףף אבל אני מגגידה מטופשת, מעצבנת ונמאסת כי ז. נמשך המוןןןןןןןןן זמן. הלעולם אבכה???, אני מתקשה לדפדף הלאה...לא מבינה האם אי פעם אפסיק עם הגלי עצב האלה? זה עובר אבל זה חוזר וחוזר וחוזר. אני ממשיכה....נמאס הבכיינות אבל לא מסוגלת להכחיד את זה. איך מוותרים על זה? על המסכנות??? הדיכי שחוזר???הלעולם ארגיש ככה???

28/03/2019 | 14:25 | מאת: חטוליתוש

מיכלי יפתי כשנפגעים מן הסתם שגם גורם לבכי כי כואב...לא הופך אותך לבכיינית ממש לא.. ואת מגדירה חמלה = כסף זו גם דרך לראות את הדברים..למרות שזה אחד הדברים שלא מקבלים חינם...חוץ ממשפחה שלך.. גלי העצב מלווים אותנו מנסיוני כל זמן שאנחנו בטיפול ולא משנה כמה זמן הטיפול נמשך...כך גם תחושות הדיכי..עליות ומורגות ..כמו רכבת הרים שטסה מהר... אני לא מרגישה שאת מסכנה אבל כן מרגישה שאת מאוד רגישה וזה לגמרי הוגן...כי כואב בנשמה ומנסים לעקור נטוע..שהוא נטוע רעעע ... לכל אחת יש את הזמן הנכון לה כדי לדעת מתי היא עדיין צריכה את הטיפול ומתי היא כבר קיבלה מספיק כלים כדי להתמודד בהמשך הדרך לבד גם את כבר תרגישי אם שפכת את כל מה שהיה שם עד הסוף או שנשארו עדיין כמה פרןרים אחרונים לאסוף ולצאת לדרך חדשה.. ועד אז כולנו כאן איתך וממני חיבוק ענק מתוקה

28/03/2019 | 15:19 | מאת: אביב 22

מיכלי זה היה בתגובה לאישיו של הכסף .. רציתי להדגיש לך שאת הולכת לבעל מקצוע כמו עוד ומקבלת שירות ....אז לפעמים יש תקופות שהשירות הוא חפירה של הכאב מהעבר ולפעמים מה שנראה שמבזבזת את הזמן זה צורך אמיתי בהווה ... הכל בסדר את בתהליך ותהליך כואב

הי מיכל, כמה שצריך, לא פחות ולא יותר... לא מתווכחים עם הרגשות ולא שוללים את הלגיטימיות שלהם (פעמים רבות הבעיות שלנו נובעות מכך ששללו את רגשותינו). אז זה בסדר לבכות כשצריך, ובסדר להיות עצובים. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית