אולי זה לא קשור לפורום, אבל זה משהו שכמעט שבר אותי

אתמול בבוקר הכלבה שלי יצאה לטיול בשכונה,כרגיל. בדר"כ היא חוזרת, ובגלל שהיא מסתובבת עם הכלבים שבשכונה היא תמיד בסביבה, אנחנו נותנים לה קריאה והיא באה בריצה. אתמול היה הכל רגיל, היא יצאה, אך כשקראנו לה היא לא חזרה. לא דאגנו, השארנו לה מים בחוץ וציפינו שכשנחזור היא תחכה ליד הדלת(כי זה קרה כבר פעם). היא לא חזרה עד אחרי הצהריים, וגם לא עד הערב.... אני העליתי השערה שתפסו אותה(מחלקת התעבורה אצלנו תופסת כלבים משוטטים, אחרי מספר מסוים של ימים, הם מורדמים. מ-ז-ע-ז-ע !).... מיד עשינו כמה טלפונים והבנו שהמכלאה לא נמצאת בכלל בעיר שלנו, אלא בעיר שכנה.....חצי שעה נסיעה.... נסענו בידעה שאנחנו נוסעים רק כדי לבדוק אם היא בכלל שמה, כי יש שם המון כלבים. לבסוף, היא הייתה שם. אמא שלי הרימה טלפון ואמרה שהיא נמצאה, ושזו היא. היא הייתה מלוכלכת.... היא הייתה נסערת, והיא קיבלה טראומה נפשית. היא הסתובבה בבית כמו סהרורים, היא פחדה ממני, מ-מ-נ-י !!! כשהנפתי את ידי על מנת לקרוא לה, היא התרפסה על הריצפה, זו בדר"כ התנהגות של כלבים שעברו התעללות. הכלבה שלי הייתה הכלבה הכי גאה בעולם, הכי אצילית, מאושרת ושמחה. היא כלבת בית, לא אחת כזו שקושרים אותה בחוץ, לברדורית יפיפיה, וחבל לי שבגלל חוסר האחריות שלנו היא הייתה להיות שם ולעבור את זה.... אני ראיתי פעם איך תופסים כלב וזה לא נעים. הרי מי יודע מה היא עברה שם..... אני נורא התפלאתי שהיא הסתובבה בבית כמו חולת נפש, וכשהבאתי לה אוכל היא תפסה מרחק וזה לא מתאים לה כי היא תמיד דוחפת את אפה לתוך הצלחת, וכשנגעתי בה היא גם נבהלה והתרחקה כזה. הסתובבה בית במבט המום כזה..... אני נשבעת לכם ואני לא צוחקת, אבל אני חושבת שהיא בדיכאון. אני מקווה שאתם לא צוחקים עליי. כי מי שמכיר בעלי חיים ולאו דווקא אוהב אותם יודע שכן.....גם ליצורים הקטנים והלא מדברים האלה יש רגשות..... יש לה מעין ספה מסוימת כזו שהיא תמיד יושבת עליה ולא נותנת לאף אחד להתקרב אליה, ומהרגע שהיא נכנסה הביצתה היא ישבה עליה לשניה אחת בלבד... היא החליטה לשבת בדיוק לרגלי אותה ספה. היא הלכה וישבה בחדר החשוך של ההורים שלי(והיא אף פעם אבל אף פעם לא נכנסת אליו )... קראנו לה משמה, אז היא יצאה אבל מבלי ששמנו לב היא חזרה לשם. זה מזכיר בן אדם מדוכא, שמסתגר, שמתבודד, שמעדיף שהכל יהיה חשוך.... אני צודקת? זה בדיוק מה שזה נראה לי..... אני מקווה שהיא תחזור לעצמה, ניסיתי לעזור בכך שנתתי לה לשחק בדברים שאנחנו לא נוהגים לשחק איתה בהם... כמו נייר טואלט שגילגתי על הריצפה(היא אוהבת את זה), וזה עשה בלאגן וליכלוך, אבל זה לא היה איכפת לי כי זה בשבילה.... מה שעוד רציתי לציין שגרם לי לחשוב את זה, זו העובדה שהיא הכלבה הכי מלאת חייים שיכולה להיות, אם היא תתפוס מישהו שיושב לו בנחת ולא טורח לשחק איתה היא תחשוב לעצמה: " איזה חצוף! הוא מתבטל במקום לארח לי חברה..."... ואז היא מתחילה לנבוח עליו. אז אני מקווה שתאחלו לה החלמה מהירה מאותה טראומה נפשית..... אני מקווה שאתם לא צוחקים ואולי אפילו מזדהים איתי, ותוכלו לעזור לי כי אני מודאגת סה"כ אני אוהבת את המקסימה הזו..... ממני.

צוחקים? בכלל לא. אני חושבת שזה בכלל לא נושא מצחיק. התעללות בחיות היא דבר נוראי וכל כך מזעזע אותי לשמוע סיפור כזה. אני שמחה שלפחות הכלבה נמצאת איתך משום שאני בטוחה שהיא אוהבת אותך ושאת מטפלת בה כראוי ועם המון אהבה. החלמה מלאה לכלבה.

יו, תודה על התגובה. ז"א, זה נושא שקשה לי איתו, עד עכשיו היא המומה, אנחנו נורא מנסים להחזיר אותה למוטב, אבל זה ייקח כמה זמן. אבל אני חושבת שלמדנו מהטעות הזו.... החלטנו כמה חוקים חדשים בקשר אליה ולטיפול בה....אבל חבל שהיינו צריכים ללמוד את זה על חשבונה... היא תשושה לגמרי... יצאתי איתה לטייל ואני מקווה שהכלבים בשכונה, הם חברים שלה, יעזרו לה לחזור לעצמה... כי היא התרחקה מהם היום, הם חברים שלה כזה.... הם הריחלו אותה, כמו תמיד, אבל היא התקרבה אליי, כמו ילדה קטנה שנצמדת לאמה כשהיא מתביישת... אז הרגשתי כמו אמא קטנה, אז התקדמנו... אני מקווה שנסתדר... תודה לך. ממני.

jacki, האני מאמין שלי לגבי כלבים הוא שמי שלא אוהב אותם , לא אוהב גם בני אדם! וכן, אני מבינה בדיוק מה את מרגישה, וסביר להניח שאכן התגובה שלה היא תגובה פוסטטראומטית. וכל שניתן הוא לעטוף אותה בחום ואהבה כמו שעשיתם עד כה ומעבר לזה כלום, למרות המצוקה וחוסר האונים שאתם חשים. ובוודאי לא להתייסר כי כפי שציינת החופש שהענקתם לה הוא סם חייה, אז אין מה לכלוא אותה עכשיו כדי לשמור עליה. או להצטער כי לא נהגתם כך לפני. אשר לטיפול בה, יש מחסום אחד.את אומנם יכולה לדבר אליה והיא תבין, תפרש את האינטונציה , אבל את לא תוכלי להבין , למעט התקשורת הבלתי מילולית שהבנת אותה. תני לה את הזמן להתגבר , חשוב שתאכל ותשתה שלא תתייבש. נכון יותר, שתשתה. כי הם יכולים להסתדר גם בלי אוכל מספר ימים. אם לא חל שיפור תלכו לוטרינר לראות שהיא לא סובלת מפגיעה פנימית שאתם לא יכולים להבחין בה. וסבלנות. .............את יודעת שתהליך ריפוי הוא איטי......... גם לי יש כמובן כלב. החבר הכי טוב שלי, ואני מתייחסת אליו כאל אנוש, ואני בטוחה שכל בעל כלב שאינו מחזיק כלב למטרות מסחריות מפתח את אותה רגישות שתארת. מקווה לטוב , שרון

זה היה מעודד.... תודה שרוני. זה כאילו עזרת לי להשכעיל קצת, אני אקח את זה לתשומת ליבי.

הי ג'קי! זה בכלל לא מצחיק, אלא עצוב מאוד. בעיניי כלבים הם אנשים הכי טובים. הכי רגישים, ובוודאי שהכלבה שלך עברה טראומה איומה, ככל הנראה והתגובה שלה היא מאוד הגיונית. מה שכן - חוסר המילים מקשה על הבנה ובטח מפחיד אותה מאוד שהיא לא יכולה "להסביר" לך את מה שעבר עליה. אם היא מפחדת גם ממך אז כנראה שעברה פגיעה מבני אדם וכעת יידרש לה זמן לבטוח שוב באנשים. אבל אל תדאגי, היא תחזור להיות אותה כלבה מאושרת, אם תקבל את כל אותה האהבה לה היא זקוקה כעת, ואני מאמינה שהיא תקבל אותה ממך ומבני משפחתך. כלב זה כמו תינוק, אינו יכול להסביר את עצמו. אני מאחלת לה החלמה מהירה ולך קצת פחות דאגה ובכלל סוף שבוע טוב :-) אני חייבת לרוץ, אז sorry על מכתב קצר, אבל רק רציתי להביע את תמיכתי, אולי מרחוק ואולי וירטואלית, אבל זה מאוד נגע ללבי. אז חיבוק גדול ותחזיקי מעמד (ואל תשליכי את זה על עצמך!!!!) אני מכיהר טוב מאוד את ההשלכות של אירועים כאלה. שזה לא יגרום לך להפסיק לאכול!!! (סליחה אם זו קצת פולניות מצידי, אבל אני באמת דואגת:-) בי ואני אהיה כאן ביום ראשון. מקווה שהכל ישתפר עד אז.

ביום ראשון????????????????????????????? למה לאן את בורחת ?... סתם..... ואני לא מבקשת מכתבים ארוכים.....אני לא מבקשת כלום... קצת עצות... אולי תמיכה ובמכתב ה"קצר" לדבריין העברת לי הרבה, וזה באמת מעודד אותי לא להאשים את עצמי על כל הטעויות שעשינו.. כבר אמרתי למישהי, שמטעויות לומדים... (איזה משפט שלא מתאים לי, אוי ואבוי)...... אז תודה על הכל.... ממני. ותיהני לאן שאת הולכת עד יום ראשון... מעניין לאן זה.....

jacki נסי באמת לא להתקרב אליה כמה ימים, לא את ולא שאר המשפחה. יתכן שיש לה פוסט טראומה מהעניין ושכל אדם שמנסה להתקרב אליה, פשוט מפחיד אותה. עדי

אני ממש מצטערת לקרוא את הדברים וזה מזכיר לי סיפורים כואבים על הכלבים שהיו לי במשך חיי... אולי כדאי לא להשאיר אותה לבד בתקופה הקרובה... ואגב שמעתי שיש פסיכולוג לכלבים, תבדקי את זה, אני רצינית ! תחבקי אותה בשמי ובהצלחה !

היי. תישמעי, זה בכלל לא מצחיק. אנשים יכולים להיות ממש אכזרים בכל נה שקשור לחיות (ובכלל...), וזה ברור שפגעו בה בדרך כלשהי, אבל תסתכלי על זה ככה - יכל לקרות לה משהו גרוע הרבה יותר... אני לא יודעת אם זה דיכאון, אבל מה שבטוח הוא שהיא נורא פוחדת עכשיו, כי פגעו בה - אנשים. בדיוק כמוך והמשפחה שלך, אז מן הסתם אני בטוחה שהיחס הזה שהיא מפגינה עכשיו נובע מהמון חוסר בטחון, ואי יכולת לסמוך על כל מה שהולך על שניים. אבל עם המון חום ואהבה, והמון ליטופים והרבה הבנה - והכי חשוב סבלנות, אני בטוחה שהיא תלמד לסמוך עלייך שוב. תני לה זמן. זה אחלה תרופה.... polly

מושית שלי, חזרת??????????????????????? יש לי הרגשה שלא שמעת ת'הודעות שלי...... טוב, אז לא משנה.... בכל אופן, אני גם חושבת זמן זו תרופה נפלאה. בגלל זה אנחנו נותנים לא לנוח, בלי יותר מדי הידבקות אליה. כשהיא תתאושש גם מבחינמה פיזית נראה מה יהיה.... וואוו, איך התגעגעתי. אני הלכתי. חבל. איך שבאת.... ביי בינתיים. תודה שהגבת.

זה קורא וכן לפחות מניסיוני כלבים גם נכנסים לטראומות אבל הם בדכ מאוד עמידים השתדלי להמנע מהבעות *סמכות* או הרמות | עיבוי קול ותני לה לתפוס קצת תחת ( זה פועל עם שלי כי המעמדיות הזו היא בטבע שלהם ) מקווה שבכל יסתדר

תודה רבה על העצות.... האמת היא שאנחנו לא סמכותיים כל כך כלפיה, אין בשביל מה, היא כלבה רגועה כזו, שלווה יחסית.... טובה כזו... משהו מיוחד..... אתה נשמע נורא רציני.. איזו כלבה יש לך, אם אפשר לשאול...? שוב תודה.

ג'קי, הסיפור של הכלבה שלך, בכלל בכלל לא מצחיק. אני חושבת שהמכתב שלך, שכתוב באופן אוטנטי , מעיד כמה שזה לא מצחיק. לגבי הכלבה, כמו שאחרים כתבו לך, גם אני מאמינה שהיא זקוקה למעט זמן, לעכל את הטראומה שהיא חוותה. נסי לפנק אותה, ללטף אותה הרבה, להיות איתה. חישבי עליה כעל ילד קטן שהלך לאיבוד ובדרך עבר דברים קשים. זה לא פשוט. כלבים הם בעלי חוש הישרדותי מפותח, בעיקר כשהם בקבוצות. הם זקוקים למנהיג, ואצל כלבי בית ה"מנהיג" הוא בעל הכלב. הכלבה שלך זקוקה לך שם, שתיהיה איתה, שהיא תוכל לסמוך עלייך שוב. אני מאחלת לה שתחזור לעצמה במהרה, וגם לך... טלי פרידמן

לג'קי, האם אתם גרים בבית משותף? כי אם יש לכם חצר אז כדאי שהכלבה לא תצא כדי לא להסתכן. הכלב שלי נדרס בדרך הזו. כעת יש לנו כלבה והיא כל הזמן בחצר. היא לא יוצאת בלעדינו. אם אתם גרים בבית משותף אז אולי כדאי להורד את הכלבה ביחד אתכם כי זה ממש חבל לכל הצדדים. לאבד כלב זה ממש נורא. כל טוב. הכלבה בטוח תתאושש.

אני מקווה שהיא תתאושש האמת היא שהיא די חוזרת לעצמה מיום ליום. חוץ מזה, כבר סיכמנו על שעות ותורנות על מי שמוציא אותה. תראי, סה"כ אנחנו למדנו לקח.....