אודי יקר,

הי אודי וכולם, ירד גשם. שימח אותי שסופסוף זכינו לו קצת. שיתוף - אתמול ניתקלתי בשכן שהטיח בי את זעמו (ותסלחו לי, כבר למדתי להכיר) הפסיכוטי עם איומים אלימים ללא פילטרים. הייתי עם הסמרטפון ביד. מולו. הוא בכלל היה שקוע כל כך בעולמו שלא קשה היה פשוט לקחת וידאו של זה ולתעד. המטפל שלי יישאל מדוע עניין התיעוד, ותתכנה לזה מספר פרשנויות, מעבר לקטע מול המשטרה. אני לא מחזירה צעקות ולא מנבלת את הפה. ממשיכה לדבר רגוע, לפייס (אבל לא היה עם מי לדבר), לעתים אפילו לא משתתפת בשיחה, לעתים פורשת, לפעמים עוד שם ברגעי ה'הקאה' שלו. ומה זה עשה לי? ניסיתי לחשוב. חזרתי ורעדתי. אחר כך קצת כמעט בכיתי. אני, כמוכר, פוחדת מהאגרסיות של עצמי, שהן בכלל חוזרות פנימה. אבל אולי רגעים כאלה מחברים אותי לחלקים הרכים שבי. או מחברים בכלל, לכן אולי כמעט בכיתי. זו השערה. יש איזו קרבה בבכי. ואולי אני טועה. נעבוד על זה. ואודי, כתבתי הודעת המשך קטנה - הודעת תודה, שהיא בכלל לא קטנה. להתראות, סוריקטה

יקרה שאת... עצוב שעברת את זה... בכי וקרבה מוכר לי מעולמי הפרטי.... וגשםם חג גשם שמח לך!! 🌫🌦🌦🌨🌧🌧 כמה אני זקוקה לו.... הילה

את בעלת תושיה רבה... אמיצה...ונהגת בחוכמה שלא התעמתת איתו עם פסיכופטים לא מתעסקים גאה בך המון אוהבת חטולית