מתגעגעת. אגרסיות וחמלה.

הי אודי וכולם, כמה שנים, אולי, חלפו עד שלמדתי להכיר ברגש הגעגוע. מתגעגת לכאן (הרגשתי מן סוג של שבירת רצף), מתגעגעת למטפל. כי למה? כי, כן, נוצר קשר. קשר - כי הוא לימדני (גם) שאגרסיות הן חלק מהמין האנושי (ובואו נאמר גם כל עולם החי ועוד) בכלל. ויש גם בי. וזה בסדר (כמובן, שגם תלוי כיצד הן באות לידי ביטוי). יש לי המון מה לספר. על חמלה דווקא. אותו קשיש בבניין שלנו שנזרק כך במצב סיעודי לבדו. אני (ולא משפחתו שויתרה עליו) בקשר עם הרווחה, עו"סים וידידי עבר שלו כדי להחזיק אותו בחיים בתקווה שתתקבל הסכמה ממנו (ומגורמים הקשורים למדינה) לעבור לטיפול מסודר. ואני גם דואגת שיהיו עדים. עוד ועוד עדים. סוריקטה

געגוע..רגש נפלא ..שמרגיש חיות...לחיות... אגרסיות ..כמו שאמר המטפל שלך...אני שנחשבת לבעלת הסבלנות הכי הכי מכולם....גם מוצאת את עצמי מוציאה אגרסיות....אנושי לחלוטין..כמובן שלא מדובר באלימות קשה....בריא לשחרר חמלה....את אלופת החמלה יפה שלי..כל כך מיוחדת ואכפתית....לא מכירה עןד רבים כמוך.... אוהבת חטולית

סוריקטה יקרה. גם אני מתגעגעת למקום הזה לקשר הזה שנוצר. מחכה לראות מה שכתבת... והיכן את.. מה שקורה איתך.. אגרסיות קיימות- אך איך מביאים אותן לידי ביטוי? מה עושים איתן? באיזה דרך? הקשיש נשמע מסכן נורא. ואת משמיעה את קולו. זכה בך. שלך, הילה

מצטרפת לחטולית , אי אפשר לתאר זאת טוב יותר .... ואת יודעת התגעגעתי אלייך .....