אנ'לא מבינה

שבוע טוב, בוקר אור, אפתח דווקא בדבר משעשע - כדי להיכנס למערכת אנחנו, המשתתפים הפשוטים, מקליקים על 'כניסת מנהלים'. מניחה שקל יהיה למצוא קשר בין פסקת הפתיחה לדברי ההמשך שלי. המטפל שלי חזר. חזר, אמר שאין לו מילים בשבילי (התבאסתי). הציע שניפרד בכלל, לא רק דילול פגישות (שתקתי ולא מזהה רגשות), קיצר פגישה (שזה נהוג אצלנו, אני נותנת לו קצת אוויר כי יש לו יום עמוס מאד), ובכל זאת העיתוי. הרגשתי ננזפת, על שאיני מדברת את הדברים הגדולים האולי פחות תקינים בעבודה הנוכחית, שמסתיימת. מאידך, כן באתי מראש ברורה יותר בעבודה הבאה. הרגשתי ננזפת על הסלפים האיומים שאני עושה לעצמי ומחקתי את רובם מהטלפון. הרעיון לקבוע פגישה נוספת בגלל ההחמצה שהורגשה בפגישה הזאת (כפי שתמיד ישנן החמצות) - לא נתמך. הוא גם הזכיר לי, שאני בריאה ובכושר, ושיש לנו גנים של אריכות ימים במשפחה, ויש לי עוד הזדמנות לצאת לעולם, ואני במקביל גם חושבת לי שהייתי רוצה למות עכשיו, ומה אעשה עם כל השנים האלה לעזאזל. לא מזהה בדיוק רגשות, ועושה מה אומרים לי (נו טוב, לא כל אחד, אלא המטפל אומר, שזה איש שאני יודעת לעשות איתו את ההקשר שהוא איש שמכיר אותי מאד ויש לו אי אלו הבנות, ועדיין תיתכנה טעויות) אבל אני מרגישה מבחינתי, שזה בלי לדעת או להבין. כאילו בלי הקשרים. התרסק לי הטאבלט בגלל שטות שעשיתי, ואולי אני מזדהה עם ה'אלימות' שהופעלה על המכשיר ואז הלב גם הרגיש כך. ועדיין איני בטוחה אם היה עדיף לשתוק פה את מה שכתבתי למעלה. רשמתי ושלחתי. השתדלתי להיות הוגנת ולאזן. שלכם, סוריקטה

אמרתי את הדברים הגדולים שקשורים לעבודה. בכבוד. איני יודעת אם ייצא מזה משהו. אבל מילים יצאו. סוריקטה

חיבוק ענק לך , כזה שיעטוף אותך ויגן ואולי בתוך העטיפה השומרת תרשי לעצמך להרגיש..... בקשר לכניסה מעולם לא ניכנסתי דרך כניסת מנהלים פשוט הקשתי על השב או שאלה חדשה ... והטיפול..... מבינה את ההלם , את תחושות הכעס , התסכול , האכזבה , ועוד תחושות שאני מזהה מתוך השורות.... ובכל זאת ...מתוך מה שכתבת ............ התבאסתי ...שתקתי ולא מזהה רגשות .....אני נותנת לו קצת אוויר כי יש לו יום עמוס מאוד ... הרגשתי ננזפת ......ההחמצה שהורגשה בפגישה הזאת..........עושה מה אומרים לי ......ועדיין איני בטוחה אם היה עדיף לשתוק..... מתוך זה ....יקרה הכי מסכימה עם המטפל שלך . אם את שותקת , לא מתחברת לכולך (לרגשות) עושה מה שאומרים לך , רואה אותו יותר ממימה שרואה את הצרכים שלך אחרי כזה חופש ארוך .....אז למה להמשיך טיפול ... זה נפלא שאת רואה את המטפל אבל מה עם לראות אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ורוצה להזכיר לך שאת יכולה תיראי מה כתבת לפני שהמטפל חזר .... 15/08/2018 | 18:54 | מאת: סוריקטה כשהטיפול יחזור, יחזור, כנראה, גם החיבור לכאב, |צעקה| כתבתי לך כבר אז : מחזקת אותך לתת מילים לתחושה ואודי שלנו כתב לך ... תני לו קול מחוץ לסוגריים [השקטים]. וגם המטפל דוחף אותך : תני לזה קול , עברי את קיר הפחד דברי כאב וקושי לא הקיטורים היום יומיים זה לא הקושי האמיתי תני קול לצעקה הדוממת זאת שהורגת אותך מבפנים .... אם לא תדברי את מה שאת מרגישה וכואבת אף אחד לא יכול באמת לעזור לך , אולי רק להיות אתך וגם זה מוגבל למה שאת מאפשרת ... את יכולה אני מאוד מאוד מאמינה בך .... ובנתיים מחזיקה עבורך כאב ועצב ותיסכול ופחד מהעתיד , וכעס המון כעס עם המון כאב ...על מבוגרים אחראים שנוטשים ....... אוהבת אותך המון , חיבוק ענק וכמו שאת אומרת העתיקי וקחי לטיפול ואני יוסיף כיתבי בלי סינונים בלי לחשוב על השני בלי לצנזר ולנסות לאזן פשוט לכתוב את כל מה שכולם שם מרגישים תני חופש לרגשות שלך להיות ....... ועוד משהו מהכובע המקצועי שלי ...הכי הייתי שמחה אם אחרי חופש כזה היית מרשה לעצמך לכעוס עלי להרגיש תסכול וכאב , להגיד אותו ישירות ....הייתי יודעת שהקשר שלנו בטוח בעינייך ושאת מרשה לעצמך להרגיש ולקחת מקום .... מקווה שלא הכאבתי /הכבדתי מידי ..... תזכרי שהוא המטפל רוצה בטובתך ...אז הכי מציעה שתישאלי אותו למה הוא מדבר על פרידה ...

סוריקטה אהובה, כואב לי לקרוא את תוכן הודעתך. נראה שגם את המטפל את צריכה להכיל ולתת לו אויר כהגדרתך. תמוהה בעיני הפתאומיות שבהפסקת הקשר, אלא אם הוא מאמין,כמי שמכיר אותך היטב, ' שהגיע הזמן לעזוב את הקן לצאת אל העולם. ואת כבר בעולם ואינך מוותרת על העבודה והעשייה, על הטיפול והנתינה וגם על ההבנה את עצמך וניצוצות הקבלה שראיתי אצלך לאחרונה. מקווה שפרידה אם תהיה לבסוף, תהיה הדרגתית ומאפשרת. מבינה את כאב הלב ואת רסיסיו. איתך שירה

הי אביב, הודעה כל כך מושקעת כתבת לי. ואיכשהו אני חושבת שחבל עבור אחת כמוני שלא קולטת. אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה. ולא יודעת מה הצעקה שבסוגריים. אני לא יודעת. וגם לא הבנתי את ההודעה ההיא, אודי, שכתבת. המטפל אומר שהקשר שלי איתו גובה ממני המון אנרגיות, וגם את זה אני לא מבינה. אולי בלבול. קל לשכנע אותי שעשיתי חישוב לא נכון. אז שוב, אנ'לא מבינה. אנ'לא יודעת. מצטערת, סוריקטה

ותודה לכל מי שמנסה לעזור. אודי וכולם - אתגר לכם - להצליח שייגע ואדע... עוד יאמרו לי שאני מכשילה מראש... תקווה, סוריקטה

וואו סוריקטה אהובה.... גם אני לא מבינה.... זה מרגיש לי שחסר לי איזה הקשר.. איזשהו קטע חסר... כאילו למה ??? הוא יצא לחופשה של חודשיים...אם אמא צביה היתה עושה דבר כזה....וואוו...נשמע לי מטורףףףףףףףףףףף אולי אני מחזיקה משהו שהוא מודע הפקדת פה בפורום????? מרגיש לי זעם מטורף על הפסיכואנליטיקאי שלך..... למה ?????? מה זה הקטע ההזוי הזה ????? וואוו סוריקטה אהובה.... שלך,במבי

עדכוני המשך - הסתובבתי אתמול אבודה כל היום. אין לי לילה. הבטחתי לא לכתוב למטפל, ואני ממשיכה לקיים (וייתכן שמאותה סיבה טעות לכתוב גם כאן). מנסיונות העבר - לא קיבלתי מענה (במכוון, וגם הוסבר לי מדוע, כי כך מתעצמת ההרגשה שלי). לעתים רחוקות, ורק עוד קודם לכן כן קיבלתי מעת לעת תגובה של שלוש מילים. שתי האפשרויות מרעות את מצבי מבחינת תחושת היעדר המקום, כנראה, ולכן אני מתמידה לא לשלוח. ושוב, תקף איכשהו גם כאן, למרות שכאן זה לא אותו קשר. אז אולי אשתוק גם פה. לא יודעת. כברוב מקרי האבדון האלה - אני פונה לחתולים. אימצתי ושיקמתי עוד גורה נטושה וחולה אחת. אני טועה המון ונשברים לי חפצים לאחרונה. אמר המטפל שמה שיציל אותי זה מזל. לפחות הייתי ילדה טובה ועקבתי אחרי ההנחיות של הפסקת הטיפול התרופתי, כשרק לפני כן דובר על העלאה. יצאתי סופר מבולבלת מכל זה. הכל דובר. בשורה התחתונה אני לא מבינה כלום. טוב, שיהיה, סוריקטה

הי במבי יקרה שלנו, חיכיתי לתגובתך. אני ממש לא מצליחה לזהות שאני מרגישה כעס, או כל רגש אחר. כאמור, אנ'לא יודעת. סוריקטה

במילים שלי קוראים לזה ניתוק .... רעש עצום באזניים ובחלל הראש כמו צמר גפן שסוגר כל אפשרות הבנה ... חרדה ??? מחבקת אותך , את כולך ....כל מי ששם צועק ובוכה וכואב ואת מרגישה מבולבלת כל כך .... אני כאן בשבילך כמה ואיך שיהיה לך נכון .... רק אל תשתקי אל תיברחי ואל תיכנסי לבועה כל זמן שאת בתנועה זה עוזר .....לאט כשתרגישי קרקע יציבה ,אני מאמינה שהרעש יחלש ואת תוכלי שוב להבין מה מדברים אלייך

הי אביב מתוקה שלי, לא ברחתי. עינייך הרואות. היה קול כזה, והקול הרציונלי יותר, כנראה, או המפוכח, ניצח בשלב זה. כן, ניתוק. אולי גם ראייה מפוצלת והשלכות. ובפועל האמיתי יש לי צפצוף באזניים, ואטמים, אטמים דווקא מגבירים את ההתרכזות בו. צמר גפן הוא גם תיאור יפה. שלך, סוריקטה