נתינה

... אני חושבת שהמושגים שלי על נתינה אולי מעוותים (?) אני נותנת המון לסביבה. אולי מוגזם, אולי 'התאבדותי', אולי הקרבתי. אולי פחות מפעם, אחר, אולי פחות אשמה יש שם (די בטוח שפחות, מצליחה לראות). אבל בכל זאת זה סעיף. וכזאת אני. כזאת. וכאילו יש בי משאלה שכך גם אקבל. איני יודעת אם יהיה מישהו כזה אי פעם, ואם אבקש, ואם ארשה לו להעניק. ורואה שכתבתי בלשון זכר. אמא (?) סוריקטה

סוריקיטה יקרה אני מאחלת לך שתצליחי להאמין שתוכלי לקבל.... כי באמת מגיע לך חברתך, ינשופים