עבודה....

אודי תודה ,כתבתי את זה ברגע של ייאוש במסגרת משמרת של 48 שעות . זה קורה לפעמים שהשהות שלי שם מאוד ארוכה והכרחית . זה גם מקום שלייתר הדיוק לא ניכנס כמו האחרים למסגרת ההוספיס הבייתי כי יש שם יותר מחצי שנה חיים .רק שזה אחד המקומות שיותר קשים לי,כי שם אני לבד במערכה. ברור שיש חיבור לבן אדם ואלי אחרת אי אפשר לעבוד. בכל העבודות שאני עובדת בהם ,גם אלו שאני מלווה בהם אנשים ששם יש המון תקווה חייב להיות החיבור הזה. תודה על הדיוק. ותודה שעזרת לי בדרכך להצליח לחדד ולהבין את הקושי . כמו שכתבתי לסוריקטה ,הקושי והפעם אני כן אשתמש במילים קשות -סליחה , המקומות האלה שאני מלווה אנשים שהם "גוש בשר" וקל מאוד ליפול למקום שמחפיץ אותם ......... שם ,ההצפה הרגשית שאני עוברת כרגע, מתוך החיבור לרגש הכואב והזיכרונות של הנערה שהייתי. קשים לי מאוד. עכשיו אני יכולה לדייק את זה יותר זה לא הדיסוציאציה שחסרה. זה לקיחת המרחק הרגשי ... עכשיו יותר מדוייק לי גם על מה הקושי שלי ...... מעבר לכאב העצום שאני חווה מול הטיפול בחולה סופני. עומד המקום הזה "החפצי""הגוש בשר" סוג של היזדהות-של המקום שלי בעבר . רק שהפעם אני ממקום "התקפן" - בחוויה שלי.....חומר לחדר הטיפול . אודי פשוט תודה ......

אביב יקרה הזדהות לא פשוטה מזל שהיום את במקום אחר אוהבת, ינשופים

הי אביב, אנ'לא רוצה להפריע לתגובה של אודי, אך לצדו אומר - כתבתי לך הודעת המשך על עץ מלפני כמה ימים. שם השתמשתי במילה 'בובה', עם או בלי חיבור לשיר של נטע. וכשקראתי את הכותרת של הודעתך הנוכחית חשבתי שאת מדברת על עבודה בטיפול :-) אז כנראה שאת עושה עבודה טובה. שלך, סוריקטה

שיעזור לי האל ....פשוט לא זוכרת שכתבתי את זה וזה שלי בודאות .. .....שלא לטעות מעולם לא נופלת למקום ששוכח את האדם ששם אבל ערה לזה שהגבול כל כך דק .....ואולי מתעסקת עם זה כדי לא לשכוח .