היום

הי כולם, היום המתנתי לראות איזה שטף כאן כדי להצטרף. הרגשתי רע מאד בבוקר ו'התעלפתי' לשתי דקות בכניסה לעבודה. ואז קמתי על הרגליים ואין יודע. אודי, תמהני, בלת"ק - המסע עצמי או בקבוצה? לאזורים מושלגים (בעונה זו של השנה)? יש לי אח שהוא בקטע אקסטרים, אחרת ממני, יותר מהר, יותר עוצמתי. אבל מן סוג של דימיון הייתי מוצאת. נשמע נהדר הטיול. לו יכולת לשלוח לנו תמונות. אנחנו כנראה נצטרך לדמיין נופים מרהיבים וחוויה מרחיבת נפש. אל תשכח אותנו, הא? ובנות - אצלי בטיפול הדיבור כבר יותר חופשי ורופא הנפש יכול לבקש שנקצר בכמה דקות כדי שיוכל לשתות קפה, או שאעבור לספה, כי הוא כבר ראה המון אנשים באותו יום. למנוחתו. היום אנחנו כבר יכולים להיות שם. שלכם, סוריקטה

היי סוריקטה, מקווה שאת חשה טוב יותר. תישמרי על עצמך .

תודה שירי יקרה, ועם הזמן הכל חולף :-) לילה טוב, סוריקטה

אהובה , נפלא שאת מאפשרת קשר ... ובקשר לטיפול חוייכתי פעם קראתי ספר שהמטפל אומר למטופלת בסוף הטיפול " פעם פחדתי לנשום לידך היום אני יכול לרקוע והאדמה לא תזוז.." גם אצלי יכולים היום כבר לרקוע ולא צריכים לפחד לנשום ...תהליך , מתנות הטיפול .

והכי חשוב תישמרי עלייך דואגת לך !!!!!!!!!!!!!!!

מפחיד אייך.פתאום התעלפת..... מקווה שאת כבר מרגישה טוב מאחלת לך בריאות טובה חטולית

הי חטולית יקרה, לא התעלפתי ממש, אבל הרגשתי כמו. התיישבתי על הרצפה עם הרגליים למעלה והראש נופל. וזה יחסית נדיר שאני לא מתרוצצת, רצה וקופצת. עדיין מרגישה מאד לא טוב, אבל אם היום זה ימשיך, אולי ארשה לעצמי לבקש לפרוש באמצע. כן אגיע לפחות בהתחלה, כי יש משהו מאד חשוב לי היום שקשור לשם. כנראה שאעבור כבר את כל היום, כמו שאני מכירה את עצמי. בכל מקרה, אהיה אחראית ולא אסכן בכך קטנטנים. סוריקטה

תודה, אביב יקרה. אני מרגישה ממש רע. באפיסת כוחות ולא מסוגלת לאכול (כנראה אפקט גמילה עדיין). מנסה לנוח בשכיבה. זה גל וזה חולף. אבל מעצבן להיות בפנים. אהבתי את מה שכתבת עם הנשימות. חייכתי. שלך, סוריקטה

(המשך) ... וכאשר אני מרפה - לא היה לי כוח להשקות את הצמחייה לפני ואחרי החמסין - וחלק לא שרד. אנחנו בניין מאד ישן ודל אמצעים. אין מערכת השקייה מובנית. האמת, שבניתי את הגינה כך שתהיה חסונה ותשרוד תנאים קשים במיוחד - קרקע גרועה ומעט מאד השקייה, ועדיין גם לזה כנראה יש גבול. לא היה לי די כוח להאכיל את החתולה (הזנה כפויה) כמות מספקת. היא איתנו, אך חוששני שהיא נפגעה מזה. תלויים בעיקר בי. זו בעייה... נדמה לי שכך איתי משום שלקחתי יותר מידי על עצמי. זאת אפשרות. משתפת, סוריקטה, שהחליטה עכשיו לשבת על ספסל ולהפסיק ללכת בזמן שהחבריה נמים. פחות הקרבה. להתראות

סוריקטה אהובה, הלוואי יכולתי לשלוח לך אנרגיה מחזקת. את מפליאה לתאר את מה שעובר עלייך, אני ממש יכולה לראות. את הקושי ואיתו את התקווה שאינך שוכחת. סוריקטה, תשמרי עלייך טוב טוב. שלך שירה