ברגע של משבר..................................יודעת כי יעבור
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי יקר, אני ברגע של משבר (גם כואב פיזית בעיה ישנה...) כל כך זקוקה לפגישה אבל אין עם מי לדבר. חבל שכך.....תמיד היא מעודדת אותי למצוא גורמי תמיכה מבחוץ ומסתבר ש..זה קשה לשתף אחרים שאינם מודעים...ושחייבת להראות חוזק מולם אולי..חושבת מה הייתה אומרת ומדמיינת פגישה איתה, את המפגש שתחזור, כבר לא רוצה לברוח או כעס ושתיקה אלא להיפך...מדמיינת מה הייתה אומרת ואיך לפתור אבל כל כך קשה לבד.....זה ארוך עבורי. מצטערת :( זה כבר לא מילה כמו געגוע זה משהו אחר כנראה......זה צורך.... אז אשב לי כאן ואניח את הכאב כאן, את החסר שבפגישה ואת כאב העצב שנפל עליי..עצב כזה שקשה להסביר למה..קשור לבית שממנו באתי.....לא אפרט מה בדיוק....מנסה בחיובי, לא נופלת לאכילה מופרזת או פחמימות שירגיעו וזה הופך לקצת יותר מסובך וקשה....חיבוק ונשימה רגועה..יהיה בסדר.....אני אהיה בסדר..אצליח לחכות לה נכון? אני בסדר? או שהתחרפנתי? לא קל...מודה שיכולה אבל מודה שגם זקוקה עדיין.....
הי מיכל הקושי מובן ..גאה בך על ההצלחה עם האוכל לא פשוט . אנחנו כאן אתך ,חיבוק
את נשמעת לי די רגועה ושולטת , כל הכבוד לך , ממש לא פשוט ולא מובן מאליו, אני לא הייתי מסוגלת ....רגעים קשים של משברים מביאים אותנו לפעמים לפעול אפילו בצורה שלא מתאימה לנו.....לי קרה לא פעם , ואת פשוט מקסימה ונהדרת , מחכה בסבלנות גם כשזה כל כך קשה ...... לצערי עדיין לא מכרה אותך מספיק אבל בהחלט חושבת שאת עומדת בכבוד ובהצלחה בהמתנה הארוכה חטולית
הי מיכל, טוב את עושה. גם במפגש עם הצורך, גם בשימוש הנבון במרחב הזה. את תהיי בסדר, וזה בסדר להזדקק. את הרי מכירה את עמדתי בנושא הזה היטב... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
