ילדותיות.................................

הי אודי, אתה יודע שיש בי חלק ממש ילדותי. באמת. אני אפילו שומעת הרבה שירים של נועה קירל :-) הקולגה הזו אמרה לי שכשהיא ראתה את דרך ההתמודדות שלי עם מה שהיה , היא הבינה שהיא פשוט לא רוצה לדבר איתי. נעלבתי נורא וגם הרגשתי תסכול. זה מתסכל שאנשים לא מבינים אותך. את הקושי שלי לחשוף דברים. היא גם אמרה שהיא פתאום מבינה מה היא חושבת עליי. אני כאילו מרגישה שדווקא שאני נפתחת וחושפת את עצמי באמת אז אנשים מתרחקים. זהו, התדמית הטובה עליי נשברה. אוף, מפריע לי שאכפת לי בכלל. ממש אכפת לי מה היא חושבת עליי. אני לא חושבת שהיא רוצה להיות חברה שלי :-(

הי מיקה יקרה, נדמה לי שבכל אחד מאיתנו ניתן למצוא חלקים שהם מפותחים פחות וכאלה שיותר. כאלה ילדיים וכאלה בוגרים או בשלים יותר. יש חלקים שמצליחים לצמוח, גם בשלב מאוחר, עם עבודה, ויש, אני חושבת, יש כאלה שכן, נשארים עובריים. לעתים החלק הילדותי מגיב, אפשר אחר כך לראות זאת, אולי להתבייש (ולנסות לא להיות מכור לבושה), להתנצל, גם כן במידה מסוימת, ולנסות לתקן. הניסיון הוא הישג כשלעצמו, גם אם נראה בתוצאה כשלון שהוא. אבל לא טוטאלי. ייתכן שאת עצמך נבהלת כאשר את רואה אותך וחלקייך מול עינייך שלך, ואז מן בורחת כזה. נסי לחשוב מדוע חשוב לך דווקא ש*היא* (סוג של מלכת כיתה, אולי?) תראה אותך באור חיובי. יש הרבה אנשים בעולם. אני אמנם כותבת במקום וירטואלי, אבל אותי ממש לא הרחקת. להיפך. שלך, סוריקטה