איך "מתחסנים" נגד מבטים והערות?

אני בשנות ה-30 לחיי ואני נמוכה באופן די יוצא דופן. קורה לי לא אחת שאנשים נועצים בי מבטים (גם ילדים וגם מבוגרים) שמאוד לא נעימים לי, ותופעה הרבה פחות שכיחה היא לקבל הערות מילדים, בדיוק כמו הערב, כשילד אחד ראה אותי ואמר "איזה קטנה". אני יודעת שאני ממש לא צריכה להתרגש מילד טיפש וכאמור - די נדיר שמקרים כאלה מתרחשים, אבל עדיין, כשזה קורה - it gets to me. מה עושים? והאם זה בכלל תקין שבגילי אני אני עדיין מוטרדת כך ממבטים ומהערות של ילדים? :(

הי אלמונית, אפשר. וזה תהליך. מאמינה שיש קשר ללקבל את עצמך כמו שאת על יתרונותייך ופגמייך (וגם זה בעיניי המתבונן). לי יש כרגע איזו בעיה שניכרת עליי בחזותי. אכן ילדים שואלים. ואני עונה. למדתי לא להתבייש באמת ולא לשדר בושה. ממש מהעומק. לילדים תוכלי להביט בעיניים תוך הקשבה ולומר להם - נכון, אני קטנה. ואפילו להזמין להתקרב ולגעת. ולהראות להם שהפנים שלך, תוכך, והראש, כמו של בני האדם. אפשר להראות להם שאת ידידותית, אם כך הוא, למשל. יש אנשים קטנים שחופשי להם בהרגשה ויש מי שמסובכים עם זה ויש איזה שידור, כנראה, לא מודע כלפי חוץ. קטן יכול להיות נפלא. אפשר לחפש את היתרונות ואפילו להשוויץ בהם. סוריקטה