אביב וכולם

הי אביב, היתי רוצה לכתוב לך, אביב, מילים, אך גם אצלי, לצערי, לא הכי מסודר בראש, ולא בטוח שהייתי מוצאת מילים טובות דיין. ובכל זאת, אנסה ממש. וגם מגיע לך. הזמנת כל כך כל כך כל כך את כולנו. והייתי רוצה להאמין שגם בך יש צד שמבקש הזמנה. שכן רוצה שיראו (ואולי אחר כך פוחד נורא שראו מידי). אודי כתב - אנחנו כאן. ואולו מילות חיבה ענקיות ולבביות. וכבוד לך שזכית להן. ואנחנו כאן, אביב. מי שכאן. וגם - אומר בחיוך - כולנו סוג של אוסף של צמחי בר, איכשהו. אולי? כן, ראיתי שכתבת רק הודעת המשך, כאילו קצת בהיחבא, ובחרת לא לפתוח הודעת נוכחות חדשה. אספר משהו מהמציאות שלי (ונדמה לי שכבר סיפרתי לא פעם) - מזכיר קצת את מה שקרה בפורום עם השינוי הטכני וניסיונותייך (אולי ממקום של הקרבה, ניסיון תיקון וציפיה גדולה, את מוזמנת לחשוב, ייתכן כי טעות בידי). כשהגעתי לגור היכן שאני, וזו הייתה הפעם הראשונה שלי, שהיה לי על הנייר בית, המצב שכאן היה מפורק. סכסוכים מטורפים בין שכנים, הזנחה מהקיצוניות שאת יכולה לתאר, בתוך הבניין ובחוץ. חשיכה. חצר מלאה מכל מה שיכול לצמוח באדמת בור והמון המון גרוטאות ופסולת. כמות של כמה וכמה משאיות זבל. עשיתי מעשה וחוללתי מהפך. (גם בחיים שלי. קונקרטית ומטאפורית). ואחרי עשור פלוס הגענו למצב של בניין (ישן אמנם עם תשתיות דפוקות, אם כי פעילות), אך מטופח ושמור. השקעתי, ועדיין המון. המון המון המון. גם חומרית. סבבה. עשיתי זאת בשביל עצמי ואחרים אולי נהנו על הדרך. ואני גם מסתירה ומתביישת בטוב שלי. גם זה קטע. והנה, קרה שוב מצב בו לכאורה הייתי משוכנעת ששוב כל עול הבניין עליי. ורק עליי. התחרפנתי בגלל זה. ואז חשבתי לי, איך זה שאני תורמת כל כך הרבה, אבל כשאני זקוקה לעזרה ומראה מגבלות - אין שם אף אחד עבורי. ועם אותה הרגשה אני מסתובבת גם בענייני החתולים בהם אני מטפלת. כל אוהבי בעלי החיים דיברו דיברו אבל אף אחד לא עזר לי בפועל, ואולי אפילו הזיקו. ואני מתייסרת בגלל זה בשבוע האחרון באופן קיצוני. וגם ההודעה הזאת - לכאורה כל כך תבלוט ויראו אותה וארגיש חשופה. ואז - בסיכוי גבוה אתבדה ואגלה שבעצם לא ממש עניינתי מישהו. וגם - כתובות פה כל כך הרבה מילים, שאולי רבים ידלגו ולא יתאמצו לקרוא. אמרי נא - האם את יכולה להזדהות עם רגשות דומים. האם התכוונת לתחושות דומות ביחס למקום הזה? או, בשורה אחת: "איך זה שאני הקרבתי את עצמי למענכם, אבל כשאני צריכה, אין שם אף אחד בשבילי?" מדוע מצפים ממני להיות כל יכולה? ואולי יש, רק חלקי ולא הבדיוק ההוא (ואולי, גם, הבדיוק הזה, שהופך שניים לאחד, מסוכן ואינו בריא?) מחשבות בוקר לכולם, סוריקטה

הי סוריקטה. תודה לך שראית שכתבת למרות שקשה לך . האמת שכתבתי שם , מתוך כוונה לא של מסתתר כי אם שם היה מקום השיח התחושות האלו . הרגשתי רצון /צורך להגיב לאודי אבל מבלי ליצור סביב זה שיח,יצאתי מנקודת הנחה שגם אודי לא יגיב לזה רק יקרא . ידעתי שאת יקרה תיראי .מכירה אותך ☺. ולמה בעצם שם ...כי הפעם באמת לא כתבתי מתוך כעס או תסכול ..כי אם ממקום שמקבל ומבין . שאולי יש כאן קבוצה יש אנחנו אבל לא האנחנו שאני צריכה /רוצה . תראי יש כאן קבוצה ,טובה נעימה נחמדה,בעלי אינטרס משותף של אנשים פגועי חיים .עמוסי חוויות עבר ,אנשים נבדלים ,שונים צמחי בר .. אז יש סוג של אנחנו ,יחד עם זה אין כאן יחד... פעם בעבר הייתי נופלת למקומות כמו שתיארת ,ניסיתי גם בעבר כאן לכתוב על כך מהמקום הפגוע אבל כלום לא השתנה ,לרגע היו תגובות בנוסח של הרגשת אשמה ...שהכניסה אותי למקום שהרגיש אשם שבכלל דיבר על הצורך /רצון לתגובה ליחד .---שיח אשמים כמה אנחנו טובים בזה ,קרבנות . אז הפעם זה נכתב לא ממקום קרבני לא כועס לא פגוע לא מאשים ,כי אם ממקום שאומר זה מה יש..זה עצוב אבל זה מה שיש. נכון שהייתי צריכה לכתוב את זה אחרת אבל זאת התחושה,אשקר אם אגיד שזה לא כואב לי . ולא סוריקטה לא מדובר על הודעה אחת זו או אחרת .. מדובר לאורך זמן הודעות של ניתוק או כאב זה מאוד ברור לי שלא יקבלו ולו תגובה אחת ,אבל תגובות של שמחה או אחרות .. אפשר להגיב גם אחרי שבוע . כן זה היה לי עצוב האין תגובות.. וחייבת להגיד שינשופי תמיד מגיבה לי אבל אני וינשופי ,זה סיפור אחר ולא מכאן אז לכן מבחינתי התגובה שלה ,זה משהו שלא שייך לכאן .. לאנחנו. לשאלה שלך לגבי השדרוג הייתי עושה ועוזרת גם היום .ולא ,לא ממקום של מתקן עולם כי אם ממקום שבידיים שלי היה כוח שלא היה לאחרים . זה היה בסדר ולא לא מצפה שאחרים יעשו כמוני .מודעת לזה שיש לי כוחות שאין לאחרים . לא מצפה שאחרים יתמכו ויגיבו כל הזמן אבל לאורך זמן ההודעות שאני כותבת פשוט כמו לא נראות . אז כבר כתבתי כאן בעבר שכן אני בודקת עם עצמי מה התפקיד שלקחתי כאן וברור שבנתינה שלי היה משהו שקיבלתי חזרה אולי בדרך זו קיבלתי יחד שחשבתי כאמיתי והדדי.. אז לך ולכולם ...אני כאן אני לא כועסת לא מתוסכלת ,כן מחשבת מסלול מחדש וזה אומר שכרגע לקחתי סוג של מרחק מכאן . לא מגיבה ולא כותבת ..ובוחנת עם עצמי מה הצורך שלי מהקבוצה עד כמה נכון לי להיות היום במקום שיש אנחנו אבל אין בו יחד הדדי כפי שאני מצפה /צריכה /רוצה . בוחנת עם עצמי , הרבה דברים של נראות של ציפיות ראליות או מדומות .. אין לי ספק שהפורום יהיה כפי שהיה איתי או בלעדי . ברור לי גם שאודי יהיה כאן ותהייה כאן קבוצה כזו או אחרת . כרגע במצבי הנפשי האין יחד מכניס אותי למקום בודד עצוב כואב מקום עם ריק כואב כל כך שגם מילותיו של אודי (סליחה אודי )אובד צבען נוכח "ההתעלמות " בתחושתי . של הקבוצה מההודעות שלי. לכן אני בוחרת לא לכתוב כרגע . לא רציתי להשאיר את הודעתך ללא תגובה . מאוד מאוד נגעת בי בראייתך אותי . מאמינה שכשהרגיש פחות לבד בתוכי .פחות נבדלת שונה מפורקת אצליח להרגיש שוב כאן סוג של אנחנו גםכמו שהוא ופחות יכאב לי האין תגובה. שוב תודה על הושטת ידייך והגיגייך ...נדבר

הי אביב, מבינה את התחושה של היעדר הביחד שאת מתארת. ו'הזה מה יש' מאמינה ש(אולי) יש בו מן הטוב. (?) האחריות על המשתמש :-) 💗 סוריקטה

סוריקטה תודה על הכל .... וברור שיש טוב והרבה ואני מאוד אוהבת את המקום הזה . והאחריות על המשתמש :) בהחלט מסכימה .....

וסוריקטה. מדמיינת לי את הבנין היפה שלך היום ...מרגישה את הנגיעה שלך בחיי האנשים ובעלי החיים. והכי מבינה בעולם את המקום הזה שעושה בעוד אחרים בוחרים להנות מפירותייך ... ותמיד יהיו כאלה וכאלה והשאלה מה את רוצה להיות .. זו שאיכפת לה ועושה או זו שמקטרת ולא עושה מהום .... מעדיפה להיות זו שעושה בהבנה שככה נכון לי . מצטערת שקשה שעצוב בגלל החתולים ...אתך ,כוחות ...

אודי , אתה גאון .......☺ תודה על היותך